יש מאין חלק ב רסט

בנו ותלמידו של הרב הגאון המחבר מעומק לבו מדבר

זה ספר תולדות אדם אחד מאלף מאשר יש תחת השמש חכמת אדם גדול בענקים, דבריו מאירים ומזהירים כזהר הרקיע וברקים, תורת אמת היתה בפיהו ומשפטים צדיקים, חכו ממתקים, משופרא דשופרי, ונהורא עמיה שרי, לו זרוע עם גבורה במלחמתה של תורה רבים יתאוו לשכון בחדרי משכיתו, כי החכמה מאי"ן תמצא והתבונה חתולתו רב חיליה לאורייתא וילן בעמקה של הלכה לאסוקי שמעתתא, אליבא דהלכתא, לבו לחקקי ישראל, לעשות אזנים לתורת אל, רב פעלים מקבציאל, ומוציא דין אמת לאמתו, כתב יושר ואמת כתב עטו, לא הניח כמותו, אשרי יולדתו, והוא שפט בצדק דלים, והחיה רוח שפלים, ארי"ה דרביע, מומחה ופקיע, בטיב גטין וקדושין מאונין וכבלי עגונות אשר יבואו לפניו מכל המדינות, ובכל דיני וספיקי טרפיות, בנוי לתלפיות, ובדיני איסור והיתר כל קושי פותר, הפליא עצה הגדיל תושיה, בעיר עוז לנו חמ"ד זו טבריה, מכריז מתורה שבכתב לתורה שבע"פ ומפי השמועה, זה שמו לעולם וזה זכרו דור דור עד בלתי שמים עלי חלד הופיעה, הלא הוא עט"ר וצ"ת אדוני אבי, מורי ורבי, עמוד הימני, פטיש החזק נר ישראל, ונר המערבי, האשל הגדול אשר ברמה, נחל נובע מקור חכמה, גאון עוזנו, ונזר תפארתנו, ראב"ד מקודש מימיו מן המקדש, סיני ועוקר חרים, ס'ובר ה'רזים וגוזר ים החכמה לגזרים, כקש"ת וכמהר"ר תנא דבי אליהו ילוז זצוקלה"ה אשר נתפרסם ונודע שמו בשערים, בספריו היקרים, הלא המה א) ספר "פתח אליהו" ח"א (ירושלים תרנ"ו) מילי דדרשא, מתיקי כדובשא, בחקירות ופלפולים ב) "יש מאין" ח"א (ירושלים תרס"ט) שו"ת בהלכות ברורות, וסברות ישרות, אשר הדפיסם על ידו בחיים חיותו ואלה אשר נדפסו על ידי ג) "פתח אליהו ח"ב (ירושלים חר"ץ) שארית דרשותיו, ד) דבר תורה' (ירושלים תר"ץ) חי' על כל התורה ה) "זמירות ישראל" (ירושלים לירושלים תר"ץ) חידושים על כל התהלים ואת והב בסופה, מנופים בי"ג נפה, ו) איש מאין' ח"ב שו"ת (ירושלים תרצ"ב) ז) ו"מעשה אליהו" על דיני קדושין וירושלים תרצ"ב) אשר אני נותן לפניכם היום, מלבד אשר יש לו עוד שני כתוב"ים ח) אהלכות אישות' שו"ת בדיני גטין וקדושין מאונין ועגונה דאיתתא ט) "מצוה ותורה' ביאור רחב על מוני המצות עם דרשות השייכים להם ותהלתו מלאה הארין שמו הטוב יזכר לברכה לדור דורים בקהל הורים ומורים, אבירי הרועים רועי ישראל ונהגי כצאן יוסף

זה הדבר דברי יוסף אנכי אצ'ירה, את דברי הצי'רה. כי נפשי לי מרה, אני הגבר, חיים מדבר, וקינות יגבר, בקול יללה וקול שבר, כי יד אלוה נגעה בי, דכאה ושברה את לבבי, מפני רוע הגזרה, אשר נגזרה בשנה שעברה, על אשת נעורי רעיתי היקרה, אשר בחדש סיון תרצ"א לפתע נפלה למשכב בחלאים קשים. קרוב לחמשה חדשים וכל יגיעי ועמלי, ביומי ואולי, בכל כחי וחולי, על ידי רופאים מומחים בעירי טבריה וגם בירושלים בבה"ח להסיר ממנה המחלה והחולי, והוצאותי הרבות ונדודי וטלטולי, עם טפי ועוללי, עלו בתוהו כי אחרי אשר קויתי לשלומה ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה בי פתאם ביום או"י (י"ז) לחדש תשרי ש' בצרת"ה לי לפ"ג בחג הששון והשמחה, נהפך