יש מאין חלק א קכב

יותר מאחר אלא הנאמנות שלה שנבעלה לכשר לה משום חזקה דגופה וכו' ע"כ וזה שייך גם במכחיש וכמ"ש התה"ד ז"ל. וגם הפ"מ ז"ל י"ל דל"א רק התם דהריעה חזקתה ואמרה שנבעלה מחתנה דס"ל כל נאמנותה מכח חזקתה ומועיל גם לבתה וכמ"ש השב"ד שם בטעם הרמב"ם ולכן כשהריעה חזקתה הו"ל ס' ממזר בכח הכחשתו ונהי שכתב הרב שם דהודאתה לאו כלום שאין אדם מע"ר היינו דלא למשוייה ודאי ממזר אלא ס' ממזר. אבל כשאמרה לכשר נבעלתי והוא מכחיש דלא הריעה חזקתה יודה הרב. גם ראיתי להחת"ס אה"ע סי' כ"ט תמה ע"ד רבו ס' כתובה דבברי וברי לא מהימנא וכתב דברי וברי ל"ש רק בטענת ממון וכו' (כדברי הרב ב"מ ז"ל) וגם על העובר יש לדון דחזקת האם מועלת ואין ברי שלו מועיל נגדה וכו' (כדברי השב"ד ז"ל) ואפי' לגבי הארוס דאמרי' שוייא אנפשיה חתי"ד הכא אין מכחישה שלא נבעלה לכשר אלא דלאו מיניה נראה שאין לכופו להוציא וכו' (כחילוק הנוב"י ז"ל) ע"כ ונמצא לפי"ז השעה"מ יחיד בדב"ז והגם דהחק"ל ח"ב לאה"ע דע"ח קאי בשיטתו הלא מחלפא שיטתו בח"א ליו"ד דקע"ז שתמה עליו ע"ש וא"כ הלכה כרבים. אלא דאינו שוה לי כיון שבש"ע סכ"ז תפס כהטור דבמכחיש שאינו ממנו הולד ממזר ודאי נראה דס"ל כחילוק השעה"מ ועיין בב"ש ססקמ"ד מ"ש בשם הפרישה וא"כ הדבר צ"ת: ומ"מ בנד"ד שנראה מהשאלה שבהיותה מעוברת העידה שלכשר נבעלה ולא הוכחשה עד ששאלה דמי יניקה נראה דבזה כ"ע מודו דנאמנת וכ"כ השב"ד ז"ל שם לתרץ ההיא דהכחישה הארוס דעכ"ז אינה בחזקת זונה משום דמיירי כשהעידה תחילה דאז הו"ל כשנים ואין ע"א יכול להכחישה ורמז בזה להש"ך ביו"ד סי' זכ"ר והוא מש"ש בסקי"ד ד"ה העולה דבדבר דאיכא חזקה אמרי' אוקי גברא לגבי גברא ואוקי מילתא אחזקתה מיהו כ"ז בבאו בבת אחת אבל בזא"ז הא' הוא כב' עדים ואחרון ע"א וכו' והגם שפקפק שם די"ל דוקא בדבר שבערוה י"ל כן חזר והעלה דה"ה לכל מילי ע"ש וזה עולה גם לדעת ה"ה והר"ן וכ"כ השב"ד שם באוי"א ורמז לדברי הב"ש סי' ד' סק"ס שמבואר שם דבמקום שהאמינה תורה ע"א אפי' לא פסקו הב"ד עפי"ו רק שהגיד שוב לא מתכחש בע"א ומפ"כ הוצרך הר"ן לתת טעם במערער חד דפוסל עדות חיה מפני שהיא מן התקנה ולא מן מן הדין ע"כ והגם דממקום שבא נראה לכאורה להיפך דכמו שבחיה הדין אף שהקדימה עדותה כל שלא נתקבל בב"ד מועיל ערער חד כן ראוי לדון בשאר נשים והול"ל דדינו אינו מועיל לה"ה והר"ן רק בנתקבלה עדותה בב"ד ולא בהעידה תחילה דנראה גם שלא בב"ד מ"מ דבריו חיים וקיימים כי המש"ל פט"ו מהא"ב הי"א נסתפק אם נאמנות החיה והאם מן התקנה להכשיר הולד או מן הדין ותלי זייניה בדברי הר"ן שבב"ש ומוכח מדב"ק דנ"מ לענין ערער חד דאי מן התקנה שמיה ערער ואי מן הדין לא הפשיט דנאמנות האם מן הדין ודחיה מן התקנה ע"ש ולפי"ז יפה כיוין השב"ד ז"ל דהאם שהיא מן הדין נאמנת כשהעידה תחילה גם שלא בב"ד וערער דאח"ז ל"ש ערער משא"כ בחיה וכו' ונ"ד עדות האם היא זאת ולא עדות חיה מכ"ש שיש לצרף לזה ס' הנך רבוותא דגם בהכחיש בשעת עדות ואמר מממזר נתעברה דמהימנא וק"ו לדידן דלא הכחיש רק דלאו מיניה. ויוצא מזה ג' ספקות כמובן. ועוד דמקום השאלה דידן היא עיר שרובה נכרים ורוב יש' שבה כשרים ועיין להרב נדיב לב אה"ע סי' ג' שפלפל בזה ובדי"ב כתב הכלל העולה וכו' דבלא נבדקה מהני חד רוב בפסולי קהל ול"ב תרי רובי רק ליחוסי כהונה והגם די"ח בזה וכו' מודו בנ"ד דאיכא תרי רובי רוב גוים וכולם כשרים ורוב יש' כשרים וכו' והגם דתרי רובי הללו הם בעיר וכל הקבוע כמע"מ דמי וכו' יש להתיר גם להאוסרים דאיכא ג' ספיקי ס' אזלי אינהו לגבה ואת"ל אזלא איהי