יריעות שלמה יורה דעה חלק א רח

ספר המקנה דאל"כ לא נאמינו להם שהלוה לו דהוי מפיהם ולא מפי כתבם וזה נכון מאוד: אך באמת זאת אמרתי לשיטת שמואל לר"א אבל אנן בדידן דאמרינן אלים דכל שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים בני חורין ולא מקרי מפיהם ולא מפי כתבם י"ל דהגמ' בגיטין קאי לשמואל ור"א ואף דמרא דשמעתא שם אביי הוא אדרבה מהכא משמע דשמואל סבר כאביי ממילא אביי סבר ג"כ כשמואל ואף דהגמ' קאמר דאביי חייש לפרעון ולקנוני' היינו דיש לומר כן אבל באמת סבר דשמואל ואדרבה בזה יהי' מתורץ היטב מה דקאמר אביי משום דקשי' דהכי קאמר כיון דאקרי וכתוב לא אמרינן וא"כ ע"כ מיירי באינן חייב מודה וטוען מזוייף כאוקימתא כשמואל ור' אלעזר וקשה קושי' תוס' ממ"נ אם יקיימנו בדין יגבה וצ"ל כמו שתי' הר"ן בגיטין והובא במשנה למלך כיון דטוען מזוייף אמרינן דלמא כ' ללות ולא לוה לא מקרי מטי לידו או דנאמן במגו דאי בעי אמר כתב ללות ולא לוה ומה תינח אם כותבין שטר ללוה בלי מלוה אבל אם לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו א"כ לזו יוכל לומר כ' ללות ולא לוה כמובן ושפיר הוכיח דכתבינן שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ודו"ק: נמצא לפ"ז אדרבה אביי סבר לגמרי כשמואל ושפיר הקשה הא בעינן ספר המקנה: ועוד אף בדידן דלא אמרינן דהוי מפיהם ולא מפי כתבם היינו רק מדרבנן כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כסברת הרמב"ם בכל השטרות אבל מדאו' בוודאי לא וא"כ חדא אמאי קאמר ואכשרוהו דמשמע כמו שארי שטרות ואמת זאת מהני רק מדרבנן וכיון דהוי רק מדרבנן איכא נפקותא גדולה לענין קיום דבעי קיום דאוריי' כמו סברת ב"ש הנ"ל לשיטת הרמב"ם. ועוד י"ל דרבנן סברי דגבו רק מב"ח דבזה עשאו חכמים תקנה אבל לגבות מלקוחות בוודאי לא ודו"ק: ובאמת לפ"ז י"ל ג"כ דהיינו טעמא דשמואל ורב דסברי לא אמר תנו לא קיימו לשטר וטענינין מזוייף היינו טעמא דהם לשטתייהו סברי שעבודא ל"ד א"כ מדאוריי' הוי כל שטרות מפיהם ולא מפי כתבם ורק מדרבנן אמרו שיגבה וכיון דהוי רק תקנת דרבנן לא הוי כמו שנחקרו עדותן בב"ד ושפיר בעי קיום וטענינן מזוייף כסברת ב"ש הנ"ל: והנה מה שתרצתי לעיל בהנפק לא טענינן מזוייף ואיירי הכא בנהפך. אל תקשה דעדיין קשה קושי' תוס' דנטען להם פרוע. וי"ל דהא כתב תוס' בכתובת מ"ד סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כיון דקיום רק מדרבנן וכו' וא"כ בהנפק י"ל כ"ע מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וק"ל: והנה ראיתי בפ"י שם בגיטין דף הנ"ל שמתרץ קושי' תוס' דשפיר בעי ספר המקנה למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו א"כ כיון דעיקר עדיו בחתומיו זכין לו היינו מכח שטר ושפיר בעי ספר המקנה עי"ש וסברתו נכונה ולפ"ז מתורץ דברי טור דמבי' בסי' מ"ב שיטת הרמ"ה אם כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דכשר מכאן ולהבא ומקשין דהא לשיטתו בלא"ה עדיו בחתומיו זכין ועפ"ז ניחא דמשכחת. בלא הי' ספר המקנה הנייר של לוה ולא שייך עדיו בחתומיו זכין לו כיון דלא הוי ס' המקנה וק"ל: עיין במהרש"א כאן שהקשה אמאי לא מתרץ הגמר' בח"מ וחיישינן למזוייף ולקנוני' ותירץ דניחוש שעשה קנוני' קודם נפילה ולא חיישינן ודבריו נראין תמוהין דעדיין קשה דלמא זייף המלוה לבד רק עתה יום קנוני': ומה שנראה לי בכוונת מהרש"א כך דקושייתו ג"כ נראה תמוה דהא מסיק תוס' כאן אם אין לוה בפנינו וטוען בבירור שמזוייף לא חיישינן מכח ריעותא דנפילה יותר מבשאר שטרות לענין מזוייף ומהני קיום ומש"ה מוצא שטר הקנאה יחזיר וא"כ מכש"כ בחייב מודה לא חיישינן למזוייף. אך באמת כך כוונתו דהש"ך בסי' ק"ו מביא דעת המרי"ט דאף שכתבו כל הפוסקי' דטענינן ללקוחות מזוייף היינו אם אין לוה בפנינו אבל אם לוה בפנינו והודה לא חיישינן לקנוני' בלאו ריעותא דנפילה דהיינו כסברת הרא"ש בכאן דלא חיישינן לקנוני' בלא ריעותא דנפילה ולפ"ז שפיר הקשה המהרש"א דלמא הא דחייב מודה היינו לקנוני' כיון דאיכא ריעותא דנפילתה ואם נחזור לו שטרו כששתכח הנפילה ויגבה מלקות ולא טענינן מזוייף כיון שח"מ ולא נצרך אפי' קיום בשלמא תוס' תי' שפיר דע"י ריעותא דנפילה לבד הוי קיום וא"כ בממ"נ נחזור אבל הכא לא יחזיר ויגבה מלקוחות מבלי קיום. וקושיתו הי' עצומה. וע"ז תי' כך בממ"נ מהכ"ת יזוייף המלוה שטר כיון שידע שאין יגבה מן לקוחות ושלא בפניו מבלי קיום וא"כ מאי מהני זיופו וע"כ צ"ל דהם עשו קנוני' באותה שעה שכותב עם לוה ושפיר יכול לזייף כיון דיגבה מלקוחות בלא קיום וכ' מהרש"א שפיר דניחוש שמא עשה קנוני' קודם נפילה לזה לא חיישינן ודברי מהרש"א כנים ואמת ודו"ק: תמוה אמאי לא מובא בש"ע סי' ס"ה דברעייתא דנפילה אם לוה טוען ברי שמזוייף לא מהני קיום כתי' שמואל ובזה הסברה לא מצינו חילק בדבר. וצ"ע ולפי מה שפירשתי לעיל פירוש אחר בגמר' דקאמר ל"ה ד"מ ומיד עדים נטיל ניחא מה דלא מובא בהרמב"ם ושארי פוסקי' דין זה כמובן וראי' לפירושי הנ"ל ודו"ק היטב: לפי סברא שכתבתי לעיל בשם שיטה מקובצת דמש"ה שטר שאין בו אחריות אינו גובה אף מב"ח משום דהוי מפיהם ולא מפי כתבם וכיון דאין בו שעבוד נכסים א"כ לא מצינו שטר שאין בו אחריות אף בשכתב מפורש לפ"י. וי"ל בקיצור היטב מה דקאמר הגמ' תיובתא דר"א בחדא ושמואל בתרתי דהא תוס' הקשה לעיל דף ט' דקתני המוצא שטר כתובה בזמן שהבעל מודה יחור ניחוש לקנוני' ותי' נמ"י וריטב"א והובא בש"ך סי' סז"ה ס"ק דמיירי בשכתב בפירוש שאין בו אחריות אך לשיטת שמואל ממ"נ קשה א"כ הוי בקיצור מפיהם ולא מפי כתבם מאי מהני שטר ג"כ וע"כ מוכח דלא מהני חיישינן לקנוני אבל על שמואל מקשה שפיר דהא איהו סבר דאף לפרעון לחוד לא חיישינן וע"כ אינו מוכח מהך ברייתא ולפ"ז יש ליישב ג"כ מאי דמקשה הגמר' תיובתא דשמואל דהא י"ל דסבר כר"א משום שמא כ' ואוקי מתני' בין בח"מ בין אינו מודה דהנה תוס' כ' דלא חיישינן שמא לא לוה עד תשרי קודם נפילה דא"כ הו"ל לשומרו מהמ"ש הוכיח כן דלא כר"ש דא"כ אמאי אמרינן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר נהרי דכתב בו הנפק ואפ"ה איכא למיחש שמא לא לוה עד תשרי וע"כ י"ל א"כ הו"ל לשומרו וסברת תוס' ניחא אם גבי' מכאן ולהבא מב"ח עכ"פ א"כ שפיר עכ"פ חייל לשומרו שיגבה מב"ח אבל לפי' סברת שמואל א"כ כיון דמוקדם פסול לגבות ממשעבדי רק ממשעבדי שלוה לו א"כ הוי מפיהם ולא מפי כתבם ואפי' מב"ח אינו גבי' ושפיר י"ל דנפל ממנו מקום פסול וא"כ שפיר מוכיח דלא חיישי' שמא יכתוב לגבות ללות ולא לוה דהא שמואל מוקי מתני' דכל מעשה ב"ד בשטר שכתוב הנפק כדמשמע לקמן וקשה מאי מועיל הנפק דלמא לא לוה עד תשרי ומן מלוה נפל ד"מ פסול לא נזהר לשומרו כיון דהאי מוקדם ואין בו שעבוד נכסים ממילא אף מב"ח אינו גובה דהוי מפיהם ולא מפי כתבם ועכצ"ל דאמרי' עדיו בחתומיו זכין וליכא למיחש כלל לשמא כתב ושפיר מוכח דשמואל סבר כאביי עדיו בחתומיו זכין לי' ומקשה הגמ' שפיר תיובתא דשמואל בתרתי' ודו"ק היטב: סליק חילוקי דרבנן בסוגי' דשטרי הקנאה