יריעות שלמה יורה דעה חלק א קלב

ואפ"ה אוקמי' רחמנא ברשותי' ומש"ה אע"ג דאינו ברשותי' דהיינו ביד גזלן ג"כ יכול לחלל, וא"כ חזינן דכרם רבעי חל על אינו ברשותו וחל ג"כ על דשלב"ל. וא"כ שפיר מקשה תוס' על רבא דקאמר אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ה"א מאן תנא צנועין ר"מ היא. וכו' וא"כ לפי סברת רבא דחל על דבר שאינו ברשותו. חל ג"כ על דשלב"ל. וא"כ שפיר יכול לחלל על מה שיגדל אח"כ כנ"ל. ודו"ק היטב. ובזה נבוא לתרץ היטב דברי רמב"ם שפסק כצנועין וכל הנלקט קאמר ותמהו עליו הא פסק כר"י דגזל ולא נתייאשו שניהן אינן יכולין להקדיש וצ"ל דפסק כרבא דכ"ר ס"ג הוא וחל על אינו ברשותו א"כ מקשן דהא רבא קאמר אי לאו דאמר ר"י משמע לפי האמת לא אמרי' סברה זו. ועפ"י הנ"ל ניחא דבאמת לדידן דפסקינן לכשתלד ל"ק. ואפי' דהוכר עובר וקצת בא לעולם ואפ"ה לכשיהי' בעולם ל"ק. וא"כ קשה קושי' הנ"ל אף למ"ד כל הנלקט הא ע"כ הי' בשחרית קאמר. וא"כ האיך היה מחלל כל מה שיגדל אח"כ. וצ"ל כסברת רבא דכיון דכרם רבעי חל על דבר שאינו ברשותו מש"ה חל על דשלב"ל כנ"ל ומוכח תירץ רבא והגמ' דב"ק קאי לר"נ אם אמרי' לכשתלד קנה. ובאופן שני י"ל דהגמ' קאי לשיטת רבה דטעמ' דראב"י דכיון דהי' שחת יכול לתרום עליו. וא"כ מכ"ש אם נגמר הפירו' דיכול לחלל מה שיגדל אח"כ כנ"ל אבל אנן לא פסקינן דאפי' בשחת אינו חל שם תרומה עליו. וא"כ אמרי' טעמי' דרבא, כנ"ל ודו"ק היטב: אבל באמת קשה לי טובא על מה שכתב תוס' דמה שיגדל אח"כ לא מצי לחלל השתא והיינו מטעמי' דדשלב"ל לפי מה שכתב רמ"כ בסי' ר"ט דאם חנט אילן מקרי בא לעולם. (וצ"ל דעדיף משחת כדכתב פ"י בקידושין) וא"כ מכ"ש דיכול לחלל מה שיגדל אח"כ וצ"ע: ועוד אף אם נימא דלא כרמ"א מ"מ מוכח דמה שיגדל אח"כ ג"כ יכול לחלל. דהא איתא בקידושין דאם ממר פירות ערוגה תלושין יהי' תרומה על פירות ערוגה אחוברת. לכשיתלשו מהני כיון דבידו לתלוש וקשה עכ"פ מה שיגדל אח"כ לא מצי לתרום והוי טבל וחולין מעורבין זה בזה וקושי' גדולה הוא לפע"ד וצריך לומר דבאמת מה שיגדל אח"כ צריך לתרום מחדש אך א"כ מה ירוויח בזה דהא עכ"פ צריך לתרום מחדש: ועוד קשה לפי שיטת רמ"א בסי' ר"ט דאם הקנה דשלב"ל עם דשב"ל לא מהני אף מה שכבר בא לעולם וא"כ הכא הי' תורם בב"א לכשיתלשו משמע אף למה שיגדל אח"כ ולכן נראה לפע"ד דזה מקרי בא לעולם ולא גרע מחנטו הפירות כשיטת רמ"א הנ"ל ועפ"ז ג"כ י"ל הרמב"ם הנ"ל דהנה הרמב"ם פסק בקדושין גבי מקדש חמש נשים בכלכלה אחת דנכרית ג"כ אינו מקודשת מטעם את וחמור ומקשן הא פסק את וחמור קנה מחצה ותרצו ה"ה ור"ן והובא בב"ש בסי' מ"א ס"ק ה' דשאני הכא כיון דאומר בדיבר אחד כולכם אבל את וחמור אומר בשני דיבורים וא"כ הכא אומר בדיבר אחד ושפיר קשה לא לנקוט כלל אפי' מה שכבר גדיל. וצ"ל דחל על שאינו ברשותו. וחל ג"כ על אינו בעולם כנ"ל. ודו"ק: ולשיטת הרמב"ם הנ"ל צ"ל הא דבתרומה מהני אם אמר לכשיתלשו היינו באם נגמר הפירות כבר דלא איכפת לן במאי שיגדל אח"כ ועיי' במ"א עי' שי"ח ס"ק ח' משמע מדבריו בפירש אם נגמר בשולו שוב אינו גדיל ע"ש. וק"ל: ובזה יש לתרץ היטב מה שהקשה רשב"א וכן פ"י למה מבי' הגמ' במה שמבי' תני' כוותי' דר"י שיטת ראב"י דהא לית הלכתא כמשנ' דראב"י. ועפ"י הנ"ל ניח' דאתא לאשמעי' אף במה שיגדל אח"כ מצי לחלל אם כבר הבי' שליש דאל"כ למה קאמר ברייתא יתר אמר ראב"י לפלוג בדידי' דאף מה שיגדל אח"כ מצי לחלל וע"כ אם כבר הבי' שליש מצי לחלל אף לת"ק אף למה שיגדל אח"כ. ודו"ק כי נכון הוא: ובאמת י"ל בפשוט קושי' תוס' האיך מהני חילל על מה שיגדל אח"כ לפי שיטת י"א דאם הקונה דשלב"ל עם דשב"ל דמהני אף להדבר שאינו בעולם וה"נ הי' מחללין שתיהן בב"א מה דשב"ל עם דבר שאינו בעולם ומהני ועיי' במ"א סיו ר"ב. ודו"ק: מה שהקשה הפלא"ה על תוס' בגיטן י"ג דר"ה סבר שדשב"ל גרע מדשלב"ל וכ"ע מודי' דלא מהני. ור"נ סבר איפכא דבשלב"ל גרע מדבר שלב"ל דבדבר שלב"ל אף לרבנן מהני. ומקשה תוס' אמאי מהני. ומקשה תוס' אמאי מהני לר"ה בלאחר שאתגייר דהוי לדשלב"ל. ותרצו דלאחר שאתגייר עדיף כיון דגוף בעולם. והקשה הפלא"ה התינח לר"ה. אבל לר"נ קשה איפכא אמאי סברי רבנן בלאחר שאתגייר דלא מהני הא הוי' לדשלב"ל. וקושי' עצומה היא: אך אמרתי דניחא לפי מה שכתב הר"ן בנדרים דף ל'. ד"ה אשה כפדאו אחרים דמי. הקשה הר"ן אמאי הוי' אשה כפדאו אחרים ע"י, ותירץ. הר"ן דבקידושין הכל הולך אחרי איש דאשה לא מצי להקנות עצמה בקידושין לאיש. רק דוקא צריך להקנות. דכתיב כי יקח אשה לאיש ולא כתיב כי ילקח אישה לאיש. וע"כ הכל תלי' בדידי' ולא באשה. ומה"ט לא מהני אי נתן הוא ואמרה הוא ע"ש ואצל איש כפדאו אחרים הוא ע"ש היטיב ועפ"ז ניח' הכא. ג"כ דכל סברת תוס' אליבא דר"נ הכי הוא דבמקח וממכר ומתנה הולכין אחר המקנה וכן מצי' בשאר מקומות. דהכל תלי' במקנה דהא חזינן קטן אקנוי' קנה אקנויי לא מקנה וכיון דבמקנה לא הוי' דשלב"ל דהא הוא ברשותו כן קונה לא מצי לקנות ולא איכפת לי' בזה אבל בקידושין הכל הולך אחר איש ובתר קונה אזלינן וכיון דקונה לא מצי לקנות ומשום הכי שפיר לא הויי קידושין ולפי עניות דעתי קרוב לאמת הוא ודו"ק: סוגי' דתקנת אושא במס' ב"ק הנה רש"י במתני' ד"ה חייבי לשלם כתב בז"ל שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להן מה לשלם שנכסי מלוג של אשה משועבדת לבעל לפירות ולירושה. ותמהו כולם עליו דהא בגמ' דהכא מסקינן דלית לה דאל"כ תזבין לנ"מ בט"ה. ונראה ליישב בהקדים עוד יש לדקדק בגמ' דקאמר ולטעמיך נמי דאיתא לתק"א ולא מצי למזבין וכו' תזבין בט"ה אלא דלית לה ה"נ דלית לה. לשון ה"נ דל"ל כמעט למותר הוא. ולכן נלע"ד ליישב כ"ז בהקדים דתוס' בד"ה באושא וכו' מקשן לר"י דסבר ק"פ כק"ג למה הוצרך לתקן תק"א. והרמב"ן על ב"ב הקשה ג"כ זה, [בדף קל"ו] ותירץ בז"ל ועוד מהני תקנת' דרבנן דמדינא בעל יורש הוי' ואפי' לא הוי' מכירתה מכירה משלם ללוקח דמי ההוא ארע' דשקיל מיני כדין מלוה ע"פ ושוי' רבנן כלוקח ולא מהדר כלל עכ"ל וכן תירץ כזה שיטה מקובצת על ב"ק בשם מהר"א וז"ל ומהר"א תירץ דנ"מ טובא דאלו לר' יוחנן כיורש הוי' והדמים שנתן לה לוקח הבעל הי' צריך לפרוע ללוקח. אבל השתא תק"א שוי' כלוקח וטרפה ממנו בחנם עכ"ל נמצא למידן מדבריהם דאף למ"ד ק"פ כק"ג צריך לשלם ללוקח הדמים לאחר מיתה כשיורש הגוף מכונתם בטעמם ונמוקם עמם. דנהי דבחיוי ק"פ כק"ג כשמתה פקע ק"פ שלו רק יורש הוי' מכח הבעל יורש אשתו ואי לאו דאמר קרא בעל יורש אשתו לא הי' אכל פירות כשמתה וא"כ הוי' ירושה ומלוה ע"פ