ירח האיתנים קעט

ואלו הם החדושים בגמפ"ת שמ ה"ה הרב המאור הגדול הגאון מוהר"ר אברהם הכהן נר"ו אב"ד דק"ק באהסלאב יצ"ו נקרא בשם ירח האיתנים כאשר מבואר בהקדמה של הספר טעמו ונימוקו והוא נכד של הגאון מוה"רר אברהם הכהן זצ"ל רפאפורט בעל המחבר שאלות ותשובות איתן האזרחי וקונטרס אחרון הנ"ל

ברכות דף ב' מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתם כו' ובגמרא תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דתנא ערבית ברישא כו' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים וכו' ואבע"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד כו'. מקשין העולם הא להך אבע"א לא מתרצה רק קשיא שניה אבל קושיא ראשונה לא מתרצה בהך אבע"א וא"כ ע"כ צריך לבא לתירוץ הראשון כו' עיי"ש ותו קשא דהאי והכי קתני הוא אך למותר דלא ה"לל רק אקרא קאי דכתיב בשכבך כו'. ונלע"ד הקלושה אגב שיטפא דגירסא בלימוד השיעור דהנה יש לדקדק לכאורה דהא הך קושיא ראשונה לא אזלא רק השתא דלא אייר' בשום מקום דיש חיוב על האדם לקרות ק"ש מקשה שפיר היכא קאי דקתני מאימתי אבל אי הוה מיירי מקודם מדינא דק"ש לא הוי מקשה מידי הך קושיא ראשונה.,. אבל קושיא שניה דמ"ש דתני ערבית ברישא כו' מצי אזלא אפילו אי הוה איירי בשום מקום שיש חיוב על אדם לקרות ק"ש מצי למפרך אהך מתניתין דהכא מ"ש דתני ערבית ברישא כו' וא"כ ה"ל למפרך קושיא שניה בראשונה דהיא קושיא אלימתא

והך קושיא ראשונה דהיכא קאי וכו' בלשון ותו כו': אך י"ל דקושיא שניה תליא בחברתה: דאי' בתוס' שם ד"ה ליתני בשחרית ברישא פירוש דמקשה משום דאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחלה. נמצא דוקא אם נאמר דמתניתין קאי אקרא דכתיב בשכבך ובקומך א"כ פריך שפיר כיון דאקרא קאית ובתורה חזינן בתמיד דכתיב של בוקר תתלה וא"כ מקשה נמי שפי' ליתני דשחרית ברישא אבל אי הוה איירי בשום מקום במתניתין דיש חיוב על האדם לקרות ק"ש ולא הוי קאי אקרא רק מתקנות חכמים לא הוי מצי להקשות כלום מ"ש דתני ערבית ברישא כו' כדאשכחן בתמיד דהיה אפשר לומר דדוקא בקרא כתב של בוקר תחלה אבל בתקנות חכמים איזה שרוצה תנא ברישא ולא הוי מקשה מידי רק אי אקרא קאי פריך שפיר כנ"ל וא"כ אפשר לומר דהנך שני קושיות דבגמ' הם קושיא אחת הא לא איירי בשום מקום במתניתן דיש חיוב על אדם לקרות ק"ש. ואכ"ק תנא היכא קאי דקתני מאימתי וא"כ ע"כ צ"ל דהתנא סמיך אקרא ודברת בם בשכבך ובקומך ולז"א מאימתי קורין כו' וא"כ לפז"ק כיון דסמיך אקרא ליתני דשחרית ברישא כדאשכחן בתמיד וקושיא ראשונה אתי לפרושי לשניה ומשני תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך דבתחלה נמי הוי ידע דאקרא קאי רק דבתחלה לא אסיק אדעתיה דמשמעותא דבשכבך ובקומך יהיה פירושו זמן שכיבה רק היה במשמעותא דקרא שיקר' ק"ש בכל עת כדכתי' בקרא בשכבך וכו' וכדמשמע ברש"י ותוס' וז"ל אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם התפלה כמו שאנו רגילין לומר אשרי ואותו קריאת שמע אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה כו'. ולכך הוי פריך שפיר מ"ש כו' כיון דאקרא קאי ובקרא ליכא שום משמעות ואנן חזינן דבתמיד אקדמי' דשחרית וא"כ ה"נ לקדמיה אבל התרצן תירץ דתנא אקרא קאי דכתיב בשכבך וכו' והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהני' וכו' וע"כ משמעותא דבשכבך וכו' אזמן שכיבה קאי והאי דכתיב בקרא בשבתך וכו' פי' כדאמר בגמרא לפטור העוסק במצוה וא"כ ליתא רק שני זמנים לקרות ק"ש כדכתיב בשכבך וכו' ולכך פירש דערבית ברישא דבשכבך כתיב ברישא דקרא: ולכך צריך להביא הך והכי קתני דבלא"ה לא. הוי משני כלום דמה לי דכתיב בשכבך קודם כיון דלא אתי לפרושי אזמן שכיבה. ואמר אבע"א יליף מברייתו ש"ע דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וא"כ אף לפי ה"א דבשכבך לא הוי משמעותי' זמן שכיב' כנ"ל רק יהיה פירושו שבכל עת יקרא כנ"ל כמ"ש ואף דתני אקרא קאי דהא לא איירי בשום מלקום במתניתן שיש חיוב ק"ש וע"כ אקרא קאי אפ"ה לק"מ דליתני דשחרי' ברישא דכיון דקאי אקרא ובתמיד אשכחן דכתיב את הכבש האחד תעשה בבוקר כו' דאפשר דכיון דיש לנו איזה סברא לכתוב דערבית ברישא כדאשכחן בקרא דברייתו של עולם דכתיב דערבית ברישא לק"מ דאיזה שפתח תחלה או דערבית או דשחרית לא אשתבש דיש קרא להכי ולהכי וא"כ מיתרצו הנך קושיות דלעיל וק"ל: ואגב זה אמינא דה"פ דאי הכי דפריך לקמן אי הכי אדקתני סיפא בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך ב' לפני' וב' לאחרי' ליתני דערבית ברישא תנא פתח בערבית והדר תנא בשחרית עד דקאי בשחרית. פירש מילי