יין לבנון על אבות ב:ג

עבודת הרשות (השררה) עם מגרעותיה. "ידע" לשון אהבה "הוו זהירין ברשות". סיפא דמשנת שמעיה אתי לפרושי, ששנה "ואל תתודע לרשות". ופרישית התם שאל יאמר האדם אשא עול מלך ושרים לעמול בצרכי המדינה, ואעסוק בתורה ובעבודת המלך. כי עבודת הרשות מביאה לידי קנאה וכבוד חנף ומרע. ולפי שמשנת שמעיה במלכי ישראל אתמר, בעוד ישראל שרויים על אדמתם, קא משמע לן רבן גמליאל דהאי "ואל תתודע לרשות" כיון נמי לרשות של מלכי אומות העולם ושריהם, כי משנה זו בגלות נשנית בהיות עול מלכות אומות העולם על ישראל, והיו גדוליהם צריכים להתודע לרשות, ולבקש אהבת מלך ושרים שיעשו רצונם לבטל גזרות שגזרו על ישראל, ולהקל מעליהם משא מסים וארנוניות שהטילו עליהם. [אמר המגיה, נוסף על כך שבמהדורת ספר זה בשנת תרנ"ח החליפו "אוה"ע" ב"רומי", אלא גם השמיטו רובו של קטע זה מכאן ואילך, וכן מהפסקא הבאה. וכאן החזרנו הדברים ב"ה ע"פ דפוס ראשון]. והודיע רבן גמליאל "הוו זהירין ברשות". כלומר אל יבטח לבבכם על הבטחות המלכים והשרים שאתה קרובים להם וכסבורים אתם שהם אוהבים אתכם, שאין הדבר כן. כי אין דעתם קרובה מכם כלל אלא הם מקרבין אתכם להנאתם, שרוצים בעבודתכם ושתעשו חפצם. ובעוד שאתם מהנים אותם נראים כאוהבים, מבטיחים הרבה חטיבה מול חטיבה, הכל כזב. כי הם אינם נהנים עוד מכם, ותבואו לבקש מהם עזרה והצלה כדרך האוהבים הנאמנים העוזרים אלו את אלו, אז תראו שאינם עומדים לאדם בשעת דחקו. וזה [לנו] ראיה, שמעולם לא אהבו אתכם אהבת אמת, והאהבה וקרבת הדעת שבין בני אדם מתואר בלשון הקדש "ידיעה", כמו (רות ב, א) "ולנעמי מודע", (משלי ז, ד) "ומודע לבינה תקרא". ומטעם זה נקרא חיבור הכשרים ג"כ "ידיעה", כמו (בראשית ד, א) "והאדם ידע", (שמו"א א, יט) "וידע אלקנה את אשתו" ורבות כאלה. ולפי שאין קרבת הדעת ואהבה כזו בין המלכים והרוזנים נגד ההדיוטים, אמר "ואל תתודע לרשות". כלומר אל תדמה בנפשך שאתה נודע ואהוב למלך, ותעשה כל חפציו ותבטל חפציך, ותחשוב שכן לבו עמך, ובצר לך יעמוד לך בשעת דחקך. אלא "הוו זהירין ברשות", כי קרבתם ואהבתם על הרוב אינה "לא לעזר ולא להועיל". ולכן לא תבטל מדרך ארץ וממלאכה, וכל שכן שאל תבטל מתורה ועבודה, לצאת לעבודת המלכים ולקנות ע"י כן אהבתם. ותאמר אעשה כן לטובת ישראל לדבר עליהם טוב, כי בהיותי אהוב בחצר המלך יעשה כחפצי וככל אשר אשאל ממנו, (כי לא מבטח עוז הוא) [כך הוסיפו במהד' שנת תרנ"ח]. כי שקר אתה רואה. ומינה תשמע שלא נשנית משנתנו על מלכי ישראל הצדיקים, שהם חייבים לאהוב כל אדם ולהטיב עמהם כפי דין התורה, כי אם על מלכי רומי שמלכו בימי התנא הזה, שהיו מושלים כפי שרירת לבבם, וזהו מליצת "רשות" כדתני שמעיה והתם פרישית לה.