יפה קול על שיר השירים רבה ח:ט:ג

שהיו דלים באוכלוסין. דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים:

אלו חמשה דברים כו'. ולפי שהם הודן והדרן של ישראל אמר ע"ז ושדים אין לה שהם הודה והדרה של אשה כדלעיל בפסוק שני שדיך:

נצחו טליא דאזל לאגחא קרבא כו'. כי פרחי כהונה מבית חשמונאים הלכו להלחם עם היונים לפני יוה"כ ונלחמו ביום הכפורים ושמע יוחנן בת קול כשהיה עובד עבודה ביוה"כ. וע"ש בפ' אלו נאמרין ברש"י:

כיון שעלו רוגז ניתן כו'. פי' כי גם הפחד עלה עמהם וכדכתיב בעזרא ח' ואקרא שם צום וגו' לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפינו ולכל רכושנו וכתב רש"י שיוליכנו המקום לשלום. (וביפה קול הביא לשון רש"י לעזרנו מאורב בדרך) הלא נראה כי פחד ומגור היה להם בהליכתם:

בדרו גרמיכון. כיון דלעלות לא"י לא עלו בחומה ועתה התקבצו יחד הלא יזכר עונם לכן צוה להם כי יפזרו עצמם. ואמר אם הנביא לא נשא פניהם וקנטרם באמרו ימאסם אלהי. למה לא אקנטרם גם אני. ולמה לי לשאת פניהם:

אם ראית ספסלים מלאים בבליים כו'. כיון שעלו מרובים נראה שנתן ה' להם מקום לעלות מה שלא היה נותן להם מתחלה כדכתיב פרש רשת לרגלי השיבני אחור שה' השיבם אחור שלא יעלו רק מעטים מהם. וזה הוא הטעם ג"כ מה שאמר סוס פרסי קשור בקברי א"י וזה מורה על רבוי סוסי פרסיים ורוכביהם שבאו בא"י. ויש גורסים אם ראית פרסי נקבר בקברי א"י. וגם זה הוא הטעם כי מזה מוכח אשר רבו הפרסיים הבאים לשם עד כי ימותו ג"כ מהם. ומביא מהכתוב אשור כי יבוא בארצנו ואשור זה פרס כדאשכחן שדריוש מלך פרס נקרא מלך אשור:

ויצחק להיכן הלך כו'. משום דיצחק הוא המלמד זכות על ישראל כדאיתא בפרק ר"ע והוא נושא את חטאת ישראל על נפשו לכן הוא יהיה השליח לפדותם מגיהנם וע"ד קריינא דאיגרתא איהו ליהווי פרוונקא: