יפה קול על שיר השירים רבה ח:יא:א

למלך שכעס על בנו כו'. עיקר המשל הזה הובא פה לדרוש למה כפל את כנוי הקנין ואמר כרמי שלי ולא הסתפק לאמר כרמי לפני. ולכן דורש דקאי על נבוכדנאצר אשר בא בטענה כי מלבד אשר כבשתי את ישראל בחרבי עוד מסרם הקב"ה בידי. וכיון שאדונם מסרם בידי לכן אין עוד רשות רבם עליהם. וכיוצא בזה תמצא בספרי סוף פ' שלח. לכן מביא המשל מהבן שנמסר ביד העבד. וכיון שדין ישראל כבן שנמסר לא יצאו מרשות הקב"ה ורק אחרי מוסרם ישובו לרשות אביהם וז"ש הכתוב כרמי שלי. פי' אף כי מסרתי הכרם ביד אדונים קשה מ"מ שלי הוא ולא יצא מעולם מרשותי. ולא כמו שחשב נבוכדנאצר:

ונתמעטו כאן. שמתו בבבל ולא נשארו מן החרש והמסגר אלף רק מאתים ואותם מסרם לנוטרים את פריו זה נבוכדנאצר:

ונתרבו כאן. שע"י הגלות עשו תשובה ונתרבו הצדיקים וכדאמר לעיל בפסוק ומדברך נאוה בחורבנה העמידה לי צדיקים כו'. והא נמי רמיזא בהאי קרא האלף לך שלמה אותם האלף החרש והמסגר אשר היו ביד הקב"ה נהיו למאתים אלף בבואם בידי הנוטרים את פריו דהיינו נבוכדנאצר:

הרב נוטל אלף. וקאי האלף לך שלמה על שלמה המלך וכדתניא בפ' שבועת העדות. ויען כי שלמה למד דעת ותורה את העם. לכן כולל כל שם רב הלומד תורה ברבים בשם שלמה. ומאתים לנוטרים את פריו המה התלמידים ללמוד מפרי פיו:

עד שישלימם לאחר. פי' שימסרם ורב הוא במדרש לשון השלמה על מסירה. והכוונה היא שלמדם כל מה שבידו ללמוד ומוסרס לרב אחר שילמוד הוא עמם למוד למעלה הימנו כגון ממקרא למשנה וממשנה לתלמוד: