יפה קול על שיר השירים רבה ז:א:א

כנגד ד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום. אבל מצרים לא חשיב משום דשובי נאמר על העתיד וכשנכתב פרשה זו כבר יצאו ממצרים:

נכנסין תוך ידיהם בשלום. פי' אע"פ כי ימסרו בידי האויב כשבויי מלחמה מ"מ שם ישראל שלום עליהם ונשארו שלמין וע' בב"ר פ' ס"ו:

אומה שמסיימת להשלים. כצ"ל ופי' שמסיימת תפלתה בשלום ולפי שהסיום הוא עיקר לכן אמר שמסיימת. והכי אמר במ"ר פכ"א התפלה חותמין בשלום ונקט וישם לך שלום משום דמשו"ה אמרינן בתרי' שים שלום אבל בב"ר גרסינן הכא אומה שהכהנים משימין לה שלום:

הה"ד וישב עמי בנוה שלום. לפי נוסחא זו מיירי לעתיד לבוא אבל בב"ר מייתי ונתתי שלום בארץ ולפי הנוסחא ההיא נראה דמיירי אף בזמן שהיו ישראל על אדמתם:

ה"ג המטר בזכותך דכתיב יפתח ה' לך וגו'. וכדאשכחן בד"ר פ"ז דמצריך קרא לטל וקרא למטר ע"ש. ה"ג אילולי שעמדו ישראל כו' וכמו בפסוק לסוסתי ע"ש: