יפה קול על שיר השירים רבה ו:ד:ב

שש עגלות צב כנגד ו' רקיעין. מדלא הביאו י"ב אחת לכל נשיא להקל את המשא ע"כ באו לרמז בזה דבר מה. ויעץ כי המשכן היה דמיון נגד העולם וכדאיתא במ"ר פי"ב לכן מבקש לזה רמז בשמים ובארץ:

הן דמלכא שרי טמיקין. פי' ערבות אשר שם שוכן כבוד הקב"ה וכדכתיב לרוכב ערבות טמיקין חשובים הם ומכובדים ולא נמנו ועי' בויק"ר פכ"ט:

שש ארצות. עמ"ש בזה בב"ר פ' י"ג. ובעיקר המאמר הזה עי' במ"ר נוסחאות שונות ומבוארות יותר:

ונחמות. לפי שהיו מצירין על שלא זכו בנדבת המשכן כדאיתא במ"ר פי"ב:

באותה שעה נתירא משה כו'. אע"ג דהוא אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים היינו לסייעו במשא העם ולנבא עתידות כמו שעשו אלדד ומידד אבל לחדש הלכה קשה היה בעיניו שיקצר הוא ממנה ועוד שירבו מחלוקת בישראל אם לא ישתו כולם ממקור אחד. ולכן אמר מאתם היו הדברים ולא מאת ה' נצטוו רק עצה לקחו מאחר. משום שנועצו אם לשאת גם כל המשכן בכתף כמו הארון או להובילם בעגלות:

לקירסן. באות אמת פי' לפרקים ומ"ש לרפאות את הקירוס באסתר רבתי מפרש קליפה העולה מחמת מכה:

ונמצא קרבנן של נשיאים פסול. ולא יכלו להביא אחרות תחתיהן משום שהעגלות והשורים היו שוין ולא ידעו על כל אחד למי הוא. ואם תשבר עגלה או הפר ימות לא ידעו על מי להביא אחר במקומו:

ולא הוממו ולא הזקינו כו' כי הזקן תנן בבכורות שפסול לקרבן ועי' בתוס' בפ' קדשי הקדשים דף נ"ט דתירצו שהוראת שעה היתה: