יפה קול על שיר השירים רבה ו:ב:ה

ד' דברים שהם תשמישו של עולם כו'. הנה בא בזה להגדיל הדאבון ולהרבות הבכי באבדן החכמה. כי אנחנו רואים אשר כל דבר המוכרח יותר לעולם נמצא יותר בעולם. וכמו האויר אשר בלעדו לא יחיו החיים גם רגע אין מקום ריק מאויר בעולם. ואחר האויר יש צורך יותר לעולם המים ולכן גם המים מצויים מאד בעולם. ולכן אומר כי ד' מיני מתכיות אשר הם נצרכים אל העולם אף כי המה אינם מוכרחים כ"כ כמו החכמה מ"מ יש להם מוצא. והחכמה אשר היא יותר מוכרחת אל העולם והיא מאין תמצא כי אין תמורתה במות החכם והצדיק אף כי מיתה שכיחא מאד. ויתכן כי מתאונן פה על אבדן חכמי תורה המושפעת מפי הקב"ה ולא תמצא רק ביראי אלהים. וזה שמעמיד יקרת הטבע זהב וכסף ברזל ונחשת נגד יקרת הרוח וזה תורה ויראת אלהים. אשר לראשונים יש מוצא ולאחרונים אף כי רמים ונשגבים הם בערכם מ"מ נעלמים הם מעיני כל חי. ורק ה' לבד הוא הנותן חכמה אין מוצא להם עוד אחרי אשר אבדו:

ויתכן עוד שזו מליצה צחה למרר בבכי אל הלקח ת"ח והעדר תמורתו. להיות הלמוד והחכם נמשלים בד' אלה. שהתורה נקראת כסף וזהב כאומר כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה וכן תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. וג"כ נקראת ברזל כמו אם קהה הברזל אשר מדריש בתורה וכן נחשת כדכתיב ונחתה קשת נחושה זרועותי ובמלחמתה של תורה היה נצחונו של דוד. גם החכם נקרא בד' שמות אלה. נקרא כסף כאומר כסף נבחר לשון צדיק ונקרא זהב כדכתיב יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם ונקרא ברזל כאומר ארץ אשר אבניה ברזל ואמרו בפ"ק דתענית אל תקרא אבניה אלא בוניה. וכן נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחושת. ואפשר עוד למצוא טעם לד' תארים האלה אשר החכם בו יכונה. וזה בשביל ד' התועליות הנמשכות מהחכמים לעולם. הא' הוא שלמות הדעת אשר ילמדו לאדם. וע"ז נקראו זהב שהוא היותר נקי וטהור שבמתכות ומטעם זה אמר ג"כ בחנני כזהב אצא. והב' שלמות המדות והמעשים הטובים אשר ילמדו להישירם ולנהלם באורח מישור. וע"ז נקראו כסף שנקיון המדות והעברת החטאים יכונה וישוה לכסף צרוף בשביל מראה הלובן ע"ד בכל עת יהיו בגדיך לבנים. כשלג ילבינו ועבודת יוה"כ היתה בגדי לבן. והג' טוב הנהגה להישיר העם להשלים הקיבוץ להוכיח במישור כל פורצי גדר וע"ז נקראו ברזל כדכתיב כל קבל די פרזלא מהדק ומחשל והם כנשק ברזל. והד' היותם מגינים על הדור וע"ז נקראו נחשת כאומר ולחומות נחושת. ולכן אמר ע"ד המליצה שמאחר שנתנה אחרית ותקוה לד' דברים האלו בהפסדם היה ראוי כי כמקרה ההוא יקרה גם לת"ח בהפקדו. באשר כי עתה יעדרו ד' התועליות האלה אשר בהן ישוו יחד. ובכל זאת אנחנו רואים כי בזה נגרע חלק החכם מחלת המתכיות האלה:

מי מביא לנו תמורתו. יש מקשים דהא איכא תמורה לת"ח כדאמרינן במדרש קהלת וזרח השמש ובא השמש עד שלא ישקע הקב"ה שמשו של צדיק זה מזריח שמש של אחר. אבל באמת אין זה קושיא כי פעמים ימות זה במזרח והשני יולד במערב ולמקום אשר אבד אין תמורה. וגם כי הראשון כבר זכה לשם ודבריו נשמעים והשני אשר יקום תחתיו אף כי יחכם כמוהו אך מי יודע אם ישמעו דבריו ויכובד כראשון ולא יוכל להועיל לבני אדם כמוהו. ובב"ר גרסי' אין אנו מוצאים תמורתו גם בירושלמי חכם שמת אין לנו כיוצא בו נראה שאין מניעת מציאותו אלא לנו לא מצד עצמו לכל הנוסחאות:

אר"ל שבטים מציאה מצאו כו'. וכתיב ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי על אחת כמה וכמה כצ"ל וכ"ה בב"ר והשאר נמחק. ומה דיליף זה מהשבטים משום דיש קצת דמיון ביניהם באבדן הלא לו טוב הוא כי יבוא למנוחתו בכבוד ויזכה לחלקו בג"ע. אך רע הוא לבני עולם כי מפני הרעה נאסף הצדיק הלא פורענות תבוא לעולם אח"ז. ובמכילתא איתא כשנהרג רבן שמעון ור' ישמעאל אמר ר"ע לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות. וזה שיליף אם המציאה לשבטי יה היתה לרעה. הלא קרוב הדבר כי עתידה רעה לבוא במות ר"ס שאין להתיאש מן הפורענות. ובזה התעוררם לבקש רחמים לעכב הפורענות ולשוב אל ה':