יפה קול על שיר השירים רבה ו:ב:ב

דלמא ר"ח. פי' מעשה בר"ח כו' שהיו נוהגין לשבת וללמוד תחת חדא תאנה. וכאשר ראו כי בעל התאנה משכים בכל יום ללקוט את התאנים חשבו בלבבם כי הוא יירא פן יגנבו המה את התאנים ולכן גמרו בלבם לשנות את מקומם וילכו למקום אחר. ולמחר בבוקר כאשר בעל התאנה לא מצא אותם לומדים במקום וירע לו בלבבו ויבקשם וימצאם ויאמר להם כי חלילה לא חשד אותם מעולם אך הוא קם בבוקר ללקוט כי לא יבואו תולעים בתאנים מחום השמש. ונסו ובחנו ומצאו כי כדבריו כן הוא והוא יודע את העת הנכונה ללקטם הוא בבוקר. כך הקב"ה ילקט לפעמים את הצדיקים בטרם מלאו ימיהם. יען כי הוא יודע את העת המוכשרת יותר ללקטם ולסלוקם. והמעשה הזה סובב והולך על הדרש מן ללקוט שושנים כי הקב"ה יודע מתי ללקטם ולפעמים טוב להם גם בנעוריהם. ודעת אנוש קצרה מהבין סוד ה' וחכמת מעשיו וע"ע בב"ר שם ובחגיגה פ"ק גבי ר"י כי מטי להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין במאן יאמין כו':