יפה קול על שיר השירים רבה ו:י:א

כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת. פי' שתבוא להן ישועתן מעט מעט ולא בפעם אחת כי יכבד על האדם לסבול רב טובה מיד אחרי צרה ומצוקה רבה וכמ"ש בב"ר ריש פס"ג. וכמו שתכהינה עיני אדם אם יצא פתאום מאפלה לאור גדול. אשר מטעם זה עשה הקב"ה כי השחר יזרח מעט מעט עד אשר יבוא אור היום ולא יזרח היום מיד אחר חשכת לילה. וגם אם תבוא הטובה מעט מעט אז יכין האדם את נפשו לקבל שאר הטובה אשר לא יכון זה אם תבוא הטובה בשפע רב בפעם אחת:

אי מה שחר זה שאין לו צל כו'. פי' שאין להסתר מפני צנת השחר גם תחת צל קורה וכ"ה הדמיונות בכל המאמר הזה כי מבקש כח היפה שבשניהם ונותן אל הנדמה:

אי מה לבנה זו פעמים חסרה. ע' בש"ר על הפסוק החדש הזה לכם דאמר לכן מדמה את ישראל ללבנה כי כבודם יאיר ויחסר ויאיר כלבנה. אך שם מדבר בעוה"ז אבל לעתיד אשר ה' יהיה לנו לאור לא יחסר אורנו לעולם. יפה יליף כי לעתיד תהיה ברה כחמה:

הן הן בעוה"ז כו'. זה ימות המשיח ועוה"ב הוא אחר התחיה אשר תבוא אחרי ימות המשיח:

בדור שנתנדנד לו ליגלות גרסינן. ודריש כנדגלות מן נוד וגלות והכ"ף איננו כ"ף הדמיון רק כ"ף הזמני וכמו כעלות השחר. וזה בזמן של חזקיה:

למרתף של יין כו'. פירשנוה לעיל בפסוק הביאני המלך: