יפה קול על שיר השירים רבה ה:א:א

לגן אין כתיב כאן אלא לגני לגנוני כו'. גנוני הוא החופה אשר שמה עיקר דירת החתן ומיוחדת לו לשמחה. וכמ"ש התוסם' בפרק הישן גבי אין שמחה אלא בחופה. ולכן א"ש מ"ש לגני כי זה הוא המקום המיוחד לו לבדו ובלעדו אין כאן חופה אבל אם תפרש גן ממש הלא הוא גן לכל העולם והיה לו לומר באתי לגן:

ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה. מלשון זה נראה מבואר כי באמת כבוד השכינה הוא בכל מקום אבל עיקר השגחתו היתה מתחלה בארץ. שהם עיקר הבריאה. ורק בשביל שחטאו היתה עולה ומתרחקת עד שכמעט הסתיר פניו מהם לגמרי. ובזכות הצדיקים חזרה מדרגה אחר מדרגה. וע"ע בדברינו בב"ר פי"ט:

מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך כו'. באמת מצינו בהוראה זו בשלשה בנינים קל פועל והתפעל (ונפעל מורה על תמס וגויעה] ובקל ובפיעל מורה על ההולך לפנים לבד. ובהתפעל מורה על הילוך הנה והנה. לפנים ולאחור. ולפ"ז הולך לפנים ולאחור לאט לאט. וזה שדריש מקפץ וסליק מקפץ וסליק שלא עלה בבת אחת אלא היה מתהלך מעט מענו מהארץ לרקיע ומרקיע לרקיע. וכן היה כאשר התקרב שנית לתחתונים:

כנגדן עמדו צדיקים כו'. עי' בבעל העקרים בשער ל"ד שהביא המאמר הזה בנוסחא אחרת והאריך בביאורו בדברי דעת והשכל:

וישכנו לעד עליה הרשעים. מה יעשו כו'. משום דמלות וישכנו עליה מיותרות הנה והיה לו לומר רק צדיקים יירשו ארץ לעד ומשני אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ אבל הצדיקים השכינו שכינה. והכוונה בזה כתב מהרר"י תאיטצאק זצ"ל שלהיות העולם מצוייר בדעתו יתברך שהוא יתעלה נמוס הנמצאות. אמנם מהרשעים יסתיר פניו ולא יהיו מצויירים בצורו הנכבד. לכ"א שהרשעים לא ישכינו השכינה בארץ שלא יהיה הציור האלהי בארצם:

כך לשעבר. פה הלשון קצרה וה"ג לה במ"ר כך לשעבר היה אדם שרוי בג"ע במחנה השכינה כעס עליו הקב"ה וגירשו ממחיצתו כשיצאו ישראל ממצרים בקש הקב"ה להחזיר ישראל למחיצתו שאמר להם שיעשו לו משכן וישכן בתוכם כמו דתימא ועשו לי מקדש וגו' אמרו ישראל יחדש לנו הקב"ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו מה הוא החידוש לשעבר היה הקב"ה מקבל וכו':

דכתיב וירח וגו'. דכיון דלא ירדה אש מלמעלה ולא קאמר שאכל ה' קרבנם רק וירח נראה שלא נהנה רק מהריח העולה למעלה מלמטה. אבל כשהאש יורדת מלמעלה ומקבלת הקרבן ואוכלת אותו נמצא מקבלו מלמעלה כאלו כביכול נהנה ה' מאכילתו ולז"א בו לשון אכילה:

אריתי מורי עם בשמי זה קטורת הסמים. משום דמורי משמע סם שאינו חשוב להריח בו כ"כ עם בשמי החשוב כמ"ש המפרש דמורי הוא הסם שנקרא מירא שאין ריחו נודף עד שיאכל באש ולהכי מפרש ליה בקטורת הסמים ועם בשמי הוא קומץ הלבונה. וע"ע במ"ר בביאור שאר הדברים:

שנשתכרו בצרתן. ואומר שתו על קבלת הפורעניות ע"ד כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים:

אמר רב אידי. צ"ל כן דבר אחר אכלו רעים אלו הנשיאים אר"א בקש דוד להקריב כו'. ופי' הדברים כי דוד חפץ שהוא יבנה את ביהמ"ק ויחנכנו בקרבנות:

שכיון לאהיבן ולקרבן. ט"ס הוא וה"ג במ"ר שמכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבלת היה עושה יו"ט לאוהביו לרעיו ולקרוביו שתו ושכרו דודים אלו הנשיאים ולמה קורא להו דודים שהיו דודים אלו לאלו ע"כ:

שאלו משך המלך את ידו כו'. ומפרש הכתוב אכלתי יערי אחרי כי אנכי אכלתי יערי אף שאינו מדרך הכבוד להקב"ה להשתמש באכילה אך למענכם עשיתי כזאת למען יאכלו הרעים וישתו וישכרו הדודים. ומה שאמר ר"י המשל למלך שעשה סעודה וזימן אורחים כו' מפרש אכלתי יערי כמו הכינותי והזמנתי יערי עם דבשי לסעודה לכן אכלו רעים ובא להסיר הוראת אכילה מהקב"ה. ובמשל דר"א דאמר טלו מנה זו יפה ותנו לבעה"ב פי' של בעה"ב איננו בעל הסעודה אך השמש המכין הכל לסעודה ומסדר ומתקן כל דבר. ובנמשל המה הכהנים משרתי ה' וזה שאמר אכלתי יערי קאי על הכהנים הזוכים חלקם מגבוה. ונחשב כאלו הקב"ה אכל ואח"כ יאכלו חלקם הבעלים המקריבים ועל זה קאי אכלו רעים וגו':