יפה קול על שיר השירים רבה ד:ד:ב

לא הלכו אלא בזכות משה כו'. פי' כי בזכות משה ופינחס לא נפקד מהם איש. אבל עיקר הליכתם היה מעצמם כי צדיקים גמורים היו. או דיתפרש כי המה לא סמכו בהליכתם על זכות עצמם רק על זכות משה ופינחס:

עשיתיו גל. כמו כי שמת מעיר לגל כי מדין נחרב ושמם כמו הר. וזה יהיה לעד ולמופת גם לשאר אויבי ה':

י"ב אלף בנדבה. ואלה הלכו בקרב חלוצי צבא נגד אויביהם. ועוד י"ב אלף אשר בגורל הוכרחו לבוא בצבא אבל שמרו את הכלים וכדאיתא במ"ר. ודייק מדכתיב אלף למטה אלף למטה. שהיו שתי פעמים י"ב אלף:

שלא הקדים אחד מהן תפילין ש"ר כו'. וזה שעלו מן הרחצה שהיו מרוחצים ונקיים גם מעון קל [ואולי בא לרמז בזה כי שעבדו את ידיהם מראש למלחמה אשר ע"ז מרמז תפילין ש"י. ואח"ז מסרו גם את נפשם ומחשבותם לה' אשר ע"ז מרמז תפילין ש"ר. כי מעולם לא בא ספק במחשבתם הילכו אם לא אך תיכף שעבדו את גופם וידיהם. ולפי"ז ידרש שעלו מן הרחצה מלשון ארמית המורה על בטחון ותקוה כי תקותם ובטחונם בה' היה כל כך גדול וחזק עד ששעבדו מיד את גופם לה' ואח"ז שעבדו את המחשבה ולא הסתפקו במחשבתם בראש]:

לא נפקד ממנו איש. עיין ביבמות פרק הבא על יבמתו כי רק לרשב"י מדריש לא נפקד ממנו איש לעבירה אבל חכמים מפרשי לא נפקד ממנו כפשוטו. ורש"י בפ' במה אשה פירש לא נפקד ממנו איש לערוה שלא נחסר מדת יהודית. ויש לפרש ג"כ כיון דהחוטא נחשב כאלו חסר ונאבד מן חברת בני אדם לכן אמר שפיר ע"ז ולא נפקד:

אפשר שלא הזיע יצה"ר קימעא כו'. כל זה דייק מדכתיב לכפר על נפשותינו לפני ה' דלא הוצרכו כפרה רק על החטא אשר בלב אשר לא נודע רק לה' לבד:

מצוה גדולה עשה. כי לכבוש את היצר הוא מצוה גדולה. ועיין בזה בירושלמי פ"ק דקדושין:

ונתן ארצם לנחלה. הנה מדין היה ממלכות סיחון כמו שמוכח מיהושע י"ג וכל ממלכות סיחון מלך האמורי וגו' ואת נשיאי מדין וגו'. ולכן מפרש כי נחלה לישראל עמו קאי על מדין אשר היא ממלכות סיחון ונתן לישראל לנחלה:

סנדרנא. זה הוא שררה וחשיבות: