יפה קול על שיר השירים רבה ד:יא:ב

אם הלכות קהות תחת לשונך כו'. פי' כי ההלכות אינן ברורות לפניו ומגמגם בהן מ"מ חביבות הנה לפני הקב"ה כדבש וחלב החביבים לבני אדם. כי מאחר שעוסק בהן כפי יכלתו ומתיגע בתורה יחכם בסופו:

אף הקורא מקרא כו'. ואמר ע"ז תחת לשונו כי למוד המקרא הוא מדה ואינה מדה כמשנה ותלמוד וכדאיתא בסוף פ' אלו מציאות. ומדמה זה לדבש וחלב לענין ביסום הקול שהקריאה עריבה להקב"ה:

נכנס עמו ג"ע. ועז"א וריח שלמותיך כריח לבנון מספר בשבח ישראל מה שנעשה לאביהם יעקב כי שלמותיו היו להם ריח ג"ע ומדמה ריח ג"ע כריח לבנון:

מהיכן היו לובשים. כי בטלטולם ובמסעיהם לא יכלו להתעסק בטויה ובאריגה ושארי מלאכות הנצרכות לעשיית בגדים. וגם השמלות שהוציאו ממצרים לא הספיקו להם על כל ארבעים שנה. וגם אין סברא שתגרי הערביים הביאו להם בגדים די ספוקם במשך כל ימי שבתם במדבר:

אם במיתתן לא עשו. כדאיתא בפרק הספינה בענין מתי מדבר:

כעשב הבאר. עי' במ"ר פי"ט. ומ"ש הכתוב בנאות דשא משום דהכתוב הזה מדריש על דור המדבר בשוח"ט:

בא שלמה ופירש וריח שלמותיך וגו' ואח"ז גן נעול וגו' שלחיך וגו' נרד וגו' עד מעין גנים באר מים חיים לומר דריח בגדיהם וכל מיני נאות דשא ומיני בשמים הכל היה מן הבאר שעמהם. והכוונה להזכיר חבת ה' לישראל ממה שעשה לאבותינו: