יפה קול על שיר השירים רבה ב:ג:א

כך ברחו אומות העולם וכו'. ומפרש את הכתוב כתפוח בעצי היער אשר הכל בורחים ממנו להסתפח בעצי היער אשר ענפיהם מרובים והכל באים לחסות בצלם. כן דודי זה הקב"ה בבואו לתת התורה לארץ בין הבנים בין יושבי כל הארץ אשר המה לא ראו תועלת בתורתו וברחו ממנו ומאנו לקבלה ואנכי בצלו חמדתי וישבתי. אע"פ שצלו קטן ולא נראה לעין. וכן שכר התורה סתור הוא מעין מ"מ קוה קויתי לו ובו בטחתי והלכתי אחריו:

ויאמן העם וישמעו וגו'. ויתפרש הכתוב ויאמן העם כי כבר האמינו שעתידים להגאל. ולכן כאשר שמעו כי פקד ה' את בני ישראל וגו' לא הסתפקו עוד בזה אך ויקדו וישתחוו: