יפה קול על שיר השירים רבה ב:ב:ו

מה שושנה זו שרב יוצא כו'. ומספר הכתוב בשבח ישראל כי גם בעת אשר נתנו לבו ולמשסה בכל זאת הוא דבק בה' ומצפה כי יהיה לו כטל ויפרח שנית:

אינה במלה לעולם כו'. קרוב לומר כי הגירסא מה השושנה הזו אינה ניטלת אלא על גב ריחה כך ישראל אינן ניטלין אלא על גב מצות ומע"ט. ופי' כמו שתכלית השושנה הוא הריח כן תכלית ישראל הוא מצות ומעשים טובים:

כך ישראל הן הן לעוה"ז כו'. פי' שיהיו קיימין לעולם וכדבר הכתוב כן יעמוד זרעכם ושמכם וגו' ועוד כתובים רבים. וע"ע באיכה רבתי על פסוק על אלה אני בוכיה:

לגאולה של מחר. שהיא עונג ומנוחה כשבתות וימים טובים:

הה"ד כמעשה ארץ מצרים וגו'. משום דק"ל למה מזכיר בקרא כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו'. ולא הזהירם על עריות בהדיא ומה בצע להודיענו שזו היה מעשה מצרים ומעשה ארץ כנען לכן מפרש דמזכירם כמו שהייתם מופרשים מהתועבות האלה במצרים אף שיושביה דבקו בהן. כי שמרתי את יחוסיכם כן בבואכם בארץ כנען תנזרו מתועבותיהם. והא דאמרינן לעיל שישראל נשתוו לבני מצרים זה לענינים אחרים. אבל בענין יחוסיהם נזהרו מאד וכדלקמן על פסוק גן נעול: