יפה קול על שיר השירים רבה ב:א:ג

ולמה נקראת חבצלת. פי' בקטנותה ומשני שחבוים בצלה משום שהעלים שלה עדיין לא יצאו החוץ אלא הן בתוך העלים החיצונים ירוקי המראה:

שנתנוה בעמקי הצרות. דרש העמקים מלשון עמקי הצרות:

דכתיב ה' בצר פקדוך. וסיפא דקרא צקון לחש מוסרך למו ומפרש כי יצקו לחשם בתודה וקול זמרה אשר הצלת אותם ממצוקתם בעת אשר מופרך היה למו:

בעמקי גיהנם וזה העמקים וכן דורש חבצלת שחבוי בצל הגיהנם ואומר שירה וזה השרון:

הה"ד ויעלני מבור שאון. וקאי על הגיהנם כדמדריש שם בשוח"ט. ודוד אמר על עצמו ועל כלל ישראל (ובשוח"ט דריש שם על דוד בעצמו) וזה שאמר אתיא דרבנן כההיא דר"א המודעי. פי' כי דר"א דריש את הכתוב גם כי אלך בגיא צלמות על כלל ישראל על הצלתם מגיהנם ולא בדוד לבדו וכפששיה דקרא ה"נ מוקי רבנן ויעלני מבור שאון על כלל ישראל ולא בדוד ביחוד. ולא נוכל לפרש דמייתי האי דר"א ללמד לנו שאחרי ירידתם לגיהנם יעלו. דזה לא צריך הוכחה דסתם משנה היא בעדיות משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש:

שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. כי הנפעל יבוא אם שני הצדדים יתוכחו יחד ולכן כאשר יזעם ה' את אויביו ויוכיחם במשפט. ישיבו לו דבר הלא גם אלה המרוחמים ממך לא טובים מאתנו. וע"ז גם הוא נשפט כי בדין יוכיחם וצדק היה משפטו:

שבטך אלו היסורין דכתיב ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו תורה דכתיב במחוקק במשענותם כ"ה בשוח"ט:

יכול בלא יסורין. פי' כי התורה בלא יסורין סגי (וה"ה ויסורין בלא תורה) ת"ל אך ואכין ורקין למעוטי ופי' כי הטוב וחסד לא יהיו מוחלטין. רק יבואו ביסורין: