יפה קול על שיר השירים רבה א:ג:ג

פתר קרייא באברהם. ומפרש הכתוב לריח שמניך טובים. יען כי לשמניך יש ריח טוב לכן צריך אתה להתנהג כמו שמן תורק כדי שיתגדל שמך. וזה כמו השמן המורק מכלי אל כלי אז ריחו נודף כן שמך יתגדל רק אם תנוד ממקום למקום. ומה דאמרו בב"ר פל"ט דהדרך גורמת למעט השם. זה מיירי מגדולת השם של עושר וכבוד. אבל גדולת השם בחכמה ומעשים טובים אם ישמיע חכמתו בכל מקום שהוא הולך וגם הרחוקים יראו את צדקתו. ובענין זה יתגדל יותר שמו אם ילך ממקום למקום מאשר ישב במקום אחד:

הא לך עלמות הרבה. פי' עוד שכר טוב יהי' לך כי רבים ידבקו בך וילכו אחריך:

לכך נאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. כתיב עשו בל"ר דקאי על אברהם ושרה ור"ח מפרש הדברים יותר ומסיים לתרץ מה דכתיב אשר עשו הכוונה כי כל המכניס בריה כו':

בראו ויצרו וריקמו. בראו קאי על הגוף כי המכניסו תחת האמונה מזכהו לארך ימים. יצרו קאי על צורתו שהשלמת השכל תאיר פני איש משכיל. וריקמו קאי על האיברים שיושלמו ע"י המצות הנעשות בהם:

ממה שאתה מביא אורה כו'. ודריש לריח שמניך טובים לשמע ישועתיך נסיך הנפלאים. ומקיש הישועה לשמן כי היא תאיר את העינים כשמן. ויען כי ישראל נושע בשם ה'. לכן מוסיף עוד כי שמך אשר זה הוא ישועתנו אם יהיה כשמן תורק. אז על כן במשפט ובצדק עלמות אהבוך נשמע מקרוב ומרחוק כי רבים יאהבוך וידבקו בך:

בזת מצרים וקרי לנכסים עלמות מענין העלם שמעלימים אותם ומצפינים אותם במסתרים:

על שהעלמת מהם יום המיתה. וקרי ליום המיתה וליום הנחמה והגאולה שמן כי אז יאירו הצדיקים כאור נוגה. ואם ידעו בני אדם את עתותם מתי ימותו ומתי ינוחמו אז אם רחוקות היו לא היו דואגים לתשובתם כי אמרו מוד העת רב. ואם קרובות היו אז יתיאשו מן הרחמים ובנחמה אמרו כי אינם צריכים לרחמים. ועתה שלא ידעו צריכים לשוב בכל יום שמא ימותו פתאום ע"ד ושוב יום אחד לפני מיתתך:

אלו בעלי תשובה. ומקרי עלמות מלשון עלומים ונעורים כי הם כקטן שנולד דמי כדאיתא בויק"ר פ"ט על פסוק ועם נברא. ומדמי אותם לשמן כי כמו שהשמן אינו משתבח אלא ע"י כתישה וכדאיתא לעיל. כן תבוא התשובה רק אחרי יסורין וכן אידך דרשות של כת השלישית ודורו של שמד ג"כ משוה אותם לשמן בשביל היסורין. ויבדלו רק בדרשותם של עלמות כי המה דורשים כמו על מות שמסרו נפשם למות בעד קדושת השם. או שסבלו יסורים קשים כמות:

אלו ישראל. ונקראו עלמות בשביל זריזותם במצות ורישא דקרא מתפרש ג"כ על יסורין והכתוב אומר כי על ידי היסורים דבקים ישראל בהקב"ה ולא יבעטו בו וז"ש על כן על היסורים עלמות אהבוך יאהבוך ישראל ומביא את הכתוב כי מאהבת ה' אתכם ויתפרש כמו עמכם משום שאתם אוהבים אותו לכן יאהב גם אתכם:

על שהעלמת מהן מתן שכרן כו'. לכן הם עושים המצוה מאהבה ולא ע"מ לקבל פרס ומפרש את הכתוב על קבלת תרי"ג מצות כדאיתא לעיל. או דמפרש ג"כ כאינך על יסורין ופי' אף כי ישראל מדוכאים הם ביסורים מ"מ יאהבוך כי תקותם היא על השכר הנעלם בעוה"ב:

ראש חולה כו'. כבר ביארנו הדברים בויקרא רבה סוף פ' י"א ע"ש ופה נוסיף איך דריש את המקרא שיתו לבכם לחילה וגו' הנאמר על ירושלים וידרשהו על ג"ע כי לירושלים קרי ג"ע ע"ד הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן. וגם י"ל אף דפשט הכתוב קאי על ירושלים מרומז ג"כ בתיבת חולה על ג"ע והפשט והרמז שניהם נכללים במאמר אחד:

עולם שאין בו מות. יתכן שבא פה לרמז על חמש הרעות המתרגשות לבוא על העוסקים בתורה. הא' כי ירבו עליו אויבים כדאיתא בסוף פ' אלו עוברין וגם ישנאוהו אם יוכיחום במילי דשמיא. והב' כי התורה מתשת כחו של אדם וישיגהו רפיון ותולשה. ולהסיר את שתי הרעות האלה אמר בעלמות ובזריזות ונראה מירושלמי דסוף מו"ק כי שני מילי נינהו ועלמות הוא מלשון הסתר כי משוט לשון יחבא וה' יסתירהו כי לא ישלטו עליו אויביו וזה נגד רעה הא'. ונגד רעה הב' אמר בזריזות כי ה' יוסיף לו אומץ ויחדש כחו. והרעה הג' היא כי השכחה מצויה מעת שחטאו בעגל כדלעיל. ונגד זה אמר עלמות כאלין עולימתא פי' כי נעוריו ועלומיו יתחדשו והנעורים לא ימהרו לשכוח כידוע וכמו דאיתא באבות הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש דלא ימחה מהר. הרעה הד' כי עומק העיון ממהר את המות על האדם וכמאמר הכתוב ואל תתחכם יותר למה תשומם. ומצינו בחגיגה בן עזאי הציץ ומת. ונגד הרעה הזאת אמר עולם שאין בו מות. והרעה החמישית הוא העדר התענוג כי כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ונגד הרעה הזאת אמר בשני עולמות ינהגנו כי יזכה לשתי שולחנות בעולם הזה ובעולם הבא: