יפה קול על שיר השירים רבה א:ג:ב

שני שמנים הם. דמשמן המשחה שעשה משה נמשחו המלכים והכהנים. ולכן כתיב שמניך בל"ר. וכן האומרים כי קאי על ב' תורות באו להורות כי שתיהם כאחת טובות:

שמך מתגדל כו'. פי' כי העוסק בתורה יתגדל שמו או דשם של הקב"ה מתגדל בעולם ע"י לומדי תורה ומביא ראי' מחזקיה דנתגדל שמו וגם שם של הקב"ה נתגדל אז ע"י הנס שנעשה לו בזכות תורתו:

מה השמן הזה מר מתחלתו כו'. אם נפרש הדברים על התורה אז יתפרש כי בתחלה לפני השקידה והעיון בה אין ד"ת חשובין ללומדיה כמו אחרי העיון והשקידה. אבל פשט הדברים מורה כי על ישראל קאי אשר לפעמים המה מדוכאין ביסורין ועוני אבל מזה תצמח להם הטובה לעתיד לבוא וכמו שמביא את הפסוק והיה ראשיתך מצער מלשון צער או מלשון שפלות ואחריתך ישגא מאד:

מה השמן הזה אין משתבח כו'. ע' בשמ"ר פל"ג:

כוס מלא אינו מזרזיף כו'. פי' כיון דהשמן אינו מתערב ואם יוצק שמן בכוס מלא משקה אז השמן העומד מלמעלה הוא הנוטף מהכלי והמשקה ישאר בכלי. משא"כ היוצק שאר משקים בכלי מלא משקה אז יתערבו המשקין אהדדי ויצא מן הכלי המשקה הרוב אשר היה לפני זה בכלי. כך ד"ת הנמשלים לשמן אם יבואו בלב מלא ליצנות והוללות רע אז יצאו ד"ת והליצנות ישארו בלב. ומ"ש לקמן כי דבר תורה הנכנס בלב יצא כנגדו דבר של ליצנות התם מיירי שאינו מלא ליצנות ואז התורה תחזירנו למוטב. אבל אם הוא מלא כמו הכופרים אז כל באיה לא ישובון:

כוס מלא שמן כו'. ומדמה כמו שיש הורקה לשמן. אם השמן הוא המריק אז יצאו המים ואם השמן הוא המורק אז ישארו המים כך בדברי תורה אם המה המוריקים אז יצאו הליצנות ואם המה המורקים אז יצאו ד"ת וישארו הליצנות:

אין להם בת קול בעוה"ז דכתיב ושפלת מארץ תדברי אבל לעוה"ב כתיב המה ישאו קולם ירונו כצ"ל: