יפה קול על שיר השירים רבה א:ב:ז

דומין זה לזה. ודריש דודיך כמו דדיך וכמו שהשדים שוים זה לזה כן מדמין ד"ת זל"ז וילפינן מצד הדמיון וההיקש ומוסיף עוד דודין זה לזה דילפינן סתום מן המפורש וזה כדודים אשר האחד מסייע לחבירו במה שיחסר לו. וכן אמר קרובים זל"ז כי לפעמים ילפינן מצד סמיכותם וקרבותם במקום זה לזה. ומביא לראיה דילפינן דמעיין בור ומקוה מכשירים מסמיכות אך מעין ובור לוכי יותן מים על זרע:

מהטעם וחכך כיין הטוב. וחכך הוא תורה שבע"פ וד"ם שבאו בע"פ ויין הטוב הוא תורה שבכתב וכדכתיב ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב ונאמר עלד"ת. ועל שניהם הוא אומר הולך לדודי למישרים. כי המה דודים זה לזה ושוים זה לזה כי שכר אחד הוא לעוסק בד"ס כמו שעוסק בד"ת וכן עונש אחד למבטלן:

שנאמר כי טובים דודיך מיין. ודודיך הם ד"ס שהם דוד לד"ת ויין הוא ד"ת כמבואר. ואת הכתוב וחכך כיין הטוב דריש על חמו"ע כדלקמן וכן הדורש וחכך על ד"ס מפרש כי טובים דודיך על ישראל כדלקמן:

האומר אין תפילין מה"ת. מתניתן היא בפרק הנחנקין ומזה מוכח כי ד"ס חמורין מד"ת:

וחמורים מד"ת ונבואה. והא דלא אמר בלשון חביבין כמו שאמר לפני זה. כי בא להשמיע לנו אשר הסופרים יכולין להכריע את הענין אפי' כנגד פשט ד"ת אשר הנביא לא יכול לעשות זה כי הנביא אשר ידבר דבר נגד ד"ת לא נשמע לו כי לא בשמים היא וכן גזר הקב"ה אף כי מעלת הנביא גבוהה מאד. ולא כן הוא בד"ס אשר הקב"ה נתן להם הכח לפסוק הדין אע"פ שנראה לנו שאמרו על ימין שהוא שמאל מחוייבים אנחנו לשמוע להם:

אל תטיפו יטופון. חזינן דמנע הקב"ה מהם דברי הנביאים ולא מנע מהם דברי החכמים המורים להם הלכה ש"מ דדברי סופרים חמורים שאין למנעם בשום צד: