יפה קול על שיר השירים רבה א:י:ב

אלו שבעים סנהדרין. ומכנה אותם בשם צואר על שם מעלתם ורוממותם וכן דרשו על פסוק כמגדל דויד צוארך מה מגדל זה נתון בגבהו של עולם:

סופרים ומשנים דמלמדי תינוקות באמונה גרסינן:

אלו התינוקות. ונקראים צוארך שהם הדרת האומה:

בשעה שמייללין הלכה. יש מפרשים מלשון התרים דמתרגמינן מאללייא ופירושו בשעה שהם מבקשים ומחפשים אחר ההלכה. וי"ג שממללין מלשון מלל ודבור ואפשר לגרוס דמהללין ופירושו שמנעימים זה לזה בהלכה:

שהם חורזים מד"ת לד"ת גרסינן. ופי' מקשרים ומדבקים זה בזה כחורז מרגליות זו עם זו אשר יתאחזו בפתיל המחרוזה:

והאש מתלהטת. אף דהדברים יכונו גם ע"פ פשוטם מ"מ יש לתת עוד כוונה בזה המאמר. כי דבריהם היו ברורים ומאירים כאש לוהט מהמון הראיות אשר הביאו מד"ת לנביאים ומנביאים לכתובים כו'. והיו מוסכמות מכל צד שמחים ומאירים כנתינתן מסיני שיצאו ברורות צרופות ונכוחות. ולקמן גבי בן עזאי שאל לו ר"ע שמא בחדרי מרכבה היית עסוק. ולכן לא יכלו לשאול על דבריו כי המה לא נתפסים בשכל. ומי יוכל להקשות עליהם וא"ל כי היה יושב ועוסק בד"ת. ויכלו להקשות ולשאול עליהם. אבל המה יצאו מזוקקות שבעתים מצורפות מכל סיג ספק והיו מאירות ונקיות כאלו נתנו באש:

שמא איני חורז בד"ת כתקנן. ולכן לא ערב שיחו על העם ונתנמנמו. ומה שמסיים ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא איננו מדברי ר' אבהו אך הוא מדברי ר' לוי: