יפה קול על שיר השירים רבה א:א:ז

זש"ה לב חכם ישכיל פיהו כו'. מביא את הפסוק הזה. למדרש שיר השירים ששרתה עליו רוה"ק לאמר שלשה הספרים:

פומיה מחכים עלוי. ומפרש לב חכם לא לבו של חכם רק לב אשר בו חכמה ודעת ישכונו. מי יורה לנו את האצור בו. ומי יגיד לנו כי הוא מלא חכמה. ומשיב ישכיל פיהו כי מהפה אשר יפיק דברי חכמה יסתכלו ויחזו מה שבלב:

מוסיף על לקחה של תורה. שבשכר טרחו להוציא הדברים בפיו יזכה להוסיף בתורתו:

לקח שהוסיף על דברי תורה כו'. ודריש את הכתוב ועל שפתיו יוסיף לקח. ועל כמו הוקם על ונתעלה כי בשפתיו יוסיף לקח שלמד תורה מרבים ועי"ז הוסיף תורה על תורתו:

להעשות תייר בחכמה. לבקשה בכל המקומות כתייר המחפש מקום מנוחה. וכל איש שהיה קורא ושונה כהוגן היה מביאו אצלו ללמוד ממנו:

כד עביד אלפא ביתא. שירים ופיוטים על דרך הא"ב: ויהי שירו על אלף חמשה גרסינן:

אלא על כל אשר נעשה כו'. וחסר וי"ו במקרא וכאלו כתיב לדרוש ולתור בחכמה ועל כל אשר נעשה תחת השמים. וזה הוא באמת ענין רע להתיגע במעשה התבל החולף. אבל להתעסק בחכמה לא שייך לומר כי הוא ענין רע: