יפה קול על שיר השירים רבה א:א:י
Yefeh Kol on Shir HaShirim Rabbah 1:1:10 · יפה קול על שיר השירים רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →שיר חד כו'. ומפרש שיר והשירים אשר לשלמה. ולדידיה השיר האחד הוא מתחלתו עד אני ישנה דמדבר מגלות מצרים וגאולתם. והשירים תרי. הא' הוא מאני ישנה עד לכה דודי נצא השדה דמדבר מגלות בבל וגאולתו. והב' הוא מן לכה דודי עד סופו דמדבר מגלות אדום עד הגאולה ע"י משיח צדקנו וכמ"ש התרגום. וזה הוא ג' שירים על ג' זמנים מתחלפים. והאומר כוליה חד סובר דכל שיר השירים מדבר בענין אחד:
ואלין תרתין אחריניאתא כו'. כי האומר כולה חד מפרש שיר המשובח מהשירים וזה לכל הפחות משני שירים אחרים ופריך מה הנה. ואע"ג דכתיב ויהי שירו חמשה ואלף אבל הנהו לאו ברוה"ק נאמרו כיון דלא נכתבו כמו ג' ספריו. ולכן ליכא למימר דמשבח זה השיר הנאמר ברוה"ק על שירי חול אשר אמר:
סברין מימר דוד אמרו. ואינו כן אלא שלמה אמר ותולה בדוד שנאמר כמגדל דוד צוארך מה שיר השירים שלמה אמר ותולה בדוד אף מזמור שיר חנוכת שלמה אמר ותלה בדוד כצ"ל ה"פ כי הוא מבקש שני שירים אשר אמר שלמה ושיר הזה הוא נשגב משני השירים האלה. ומצא שיר אחד שיר המעלות לשלמה. ושיר השני לא נמצא בתהלים בלשון שיר רק מזמור שיר חנוכת הבית אשר שלמה חנכו. ולא תאמר כי דוד אמרו ברוה"ק על שם העתיד אבל שלמה לבדו אמרו והא דכתיב לדוד משום דתלה את בית המקדש בדוד. וכמו שקרא לבית המקדש כמגדל דוד ולא אמר כמגדל שלמה אף שהוא בנאו. רק לחלק כבוד לאביו אמר כמגדל דוד. וכ"ה גם במזמור שיר חנוכת הבית לדוד שלמה אמר ותלה בדוד. ועל שני שירים אלה משבח את השיר הזה של ישקני כי הוא נעלה ונשגב משני אלה:
משולשין היו. כי בתלת זמני הוי חזקה וכל מעשיו היו מוחזקין וקיימים ולא כדרך המקרה וגם מה שעבר ג' עבירות הוא להראות כי לא ע"ד המקרה עבר אבל היה מוחזק בהן:
במעלה הראשונה. כתיב ושלמה היה מושל וגו' במעלה שניה כתיב כי הוא רודה וגו' כצ"ל. כי הכתוב כי הוא רודה כתיב אחר הכתוב היה מושל וגם רודה גדולה בהוראתו ממושל ועי' בסנהדרין פרק שני:
זה דינן של זונות. ומוכיח כי דן בלא עדים והתראה ממה שאמר היא אמו והוכיח ממה שאמרה תנו לה ונכמרו רחמיה על הילד. ובאמת עדיין יש לטעון על זה פן בערמה דברה והשניה היתה פתיה ולא ידעה מה. אבל הוא דן בדעתו וסמך עליה כאלו היתה מפי הגבורה ואע"ג דלפי סדר הכתובים נראה כי משפט הזונות היה בטרם שמשל בכל הממלכות מ"מ אין מוקדם ומאוחר בתורה:
מי היו כו'. משום דאין דרך נשים זונות לדאוג על בניהם ומכ"ש שלא יבקשו לקחת בנים זרים בבתיהם לכן אמר כי רוחות היו ונקראו זונות משום שהן מתעות את הבריות דזונה מתרגמינן מטעיא. ורבנן אמרי יבמות היו וכדי להפטר מן החליצה והיבום בקשו להן בן ונקראו זונות שזנו מיבמיהן וחפצו להפרד מהם וריב"ל אמר זונות ממש ואפ"ה מקרה היה לשתים אלה כי לא מאסו בבניהן:
ולא היה מלך אלא על ירושלים. פי' אף כי מלך על כל ארץ ישראל. כי בימיו לא היה מלך אחר בישראל. אבל דבריו לא היו נשמעים כמלך רק בירושלים לבד ובאחרונה גם בירושלים לא הקשיבו בקולו ופקודתו לא היתה נשמעת רק בביתו. ומביא לראיה כי סר פחדו ומוראו גם מאת אנשי העיר כי ירא ללון בלילה בלי שומרים אחוזי חרב סביב מטתו:
חכם טפש וחכם. ומוכיח כי אבד את חכמתו מדאמר אני קהלת הייתי מלך וגו' ולא היו מאמינים בו כדאיתא במי שאחזו ובמדרש קהלת ומזה מוכח כי לא עמד טעמו בו. ולא יכלו להאמין כי זה המלך שלמה החכם מכל אדם:
הדיוט מלך והדיוט. הדיוט קודם שמלך ואחר שמלך ונטרד ממלכותו לא שב עוד לכסאו ונשאר הדיוט:
ברם כען לית אנא. כיון דקהלת אמר בסוף ימיו ואמר אני קהלת הייתי נראה כי נשאר הדיוט:
ג' עבירות כו'. עי' בירושלמי סנהדרין פ' ב':
וכתיב ויהי שטן לישראל. לא קאי על רזון בן אלידע הנזכר לפני זה אך על ירבעם בן נבט כי גם הוא היה שטן לישראל:
שלשה משלות. כלומר ג' ספרי משלות אלא ששוב נכתבו כלם כאחת. ואע"ג דאמר ג"כ שלשת אלפים משל אבל המה לא נאמרו כרוה"ק ולא קחשיב:
הבל חד כו'. ואע"ג דבסיפא דקרא איתא עוד הבל הבלים אבל סוף הכתוב הוא רק פורט ומפרש לרישא ונראה דג' הבלים אלה הוא על שלשה זמני האדם. ימי העליה וימי העמידה וימי הירידה ע"ד כי השחרות והילדות הבל:
ג' שמות נקראו לו. עי' במדבר רבה פ"י:
איזה מהם כתב תחלה. והנ"מ לסדרן וכמו דאיתא בפרק קמא דבתרא דסדרן משלי קהלת שיר השירים. ולאידך סדרן משלי שיר השירים קהלת:
משל זה ספר משלי. ואע"ג דלית ביה רק תתי"ו פסוקים. היה מתרץ רשב"ן לקמן שאין פסוק שאין בו ב' וג' טעמים:
וקהלת בסוף אמרו. ולכן לא מזכיר בפסוק זה אשר נכתב באמצע ימיו בעת אשר הגיד רק משלי ושיר השירים:
דברי זמר. אע"ג דסודות רבים וגדולים צפונים בשיר השירים מ"מ מדקרי ליה שיר וזמר מוכיח כי אמרו בבחרותו:
דברי הבלים. כלומר לההביל ולבזות את כל עניני העולם:
הכל מודים כו'. פי' אלה האומרים דכל חד וחד כתב בפ"ע. ואע"ג דיש סוברים דקהלת אינה מטמאה את הידים. וכבר שרתה עליו רוה"ק במשלי ושיר השירים. מ"מ סובר שקהלת אמר בלא רוה"ק: