יפה ענף על רות רבה א:ב

בשעה שבעליהון מבזין אותן. כגון חכם שיושב ודורש בצבור לא תלוה ברבית והוא מלוה ברבית לא תגזול והוא גוזל כדאמרי' בב"ר פ"ב וע"כ גם הם חוטאים ואינן חוששין לדבריו:

ועבדיה שמועה. פי' ברישא אמרו זאת למילתא בעלמא אימתי ד"ת מתבזין כו' ואתא ר' יעקב ואסמכיה אקרא כדבר הלמד מפי השמועה ודריש כי זנתה אמם זו התורה אשר היא אם לבינה נתבזה. הובישה הורתם כי המורים אותה הובישו אותה בפני העם הרואים אשר המורים עושים להיפך מאשר צותה התורה ויתפרש הורתם כמו הוראתם והמה מתביישין בשביל ההוראה אשר הם מורים:

שהיה מסכן. מפורש בפרק הנודר מן המבושל שבתחלה היה עני גדול שהיה ישן על גבי תבן והלך ללמוד תורה כ"ד שנה והביא עמו כ"ד אלף תלמידים ושוב נתעשר הרבה:

מלמד שהדיין שמקלקל הדין קרוי ה' שמות כו'. הנה נקרא עול משום לא תעשו עול במשפט. והעול הוא תועבה שנאמר כי תועבת ה' כל עושה עול. והתועבה נקרא שקץ וחרם שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו כדפי' רש"י בפ' קדושים ונקרא שנוי דכתיב ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך ודרשינן ליה במעמיד דיין שאינו הגון כדכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' סנהדרין והחזיק דבריו מהרי"ק בשרש קי"ז. ונקרא בה' שמות אלו משום דיש ה' סבות שבעבורן יקלקל הדיין את הדין. הא' מפני הכרת פנים שיחפוץ לזכות את אוהבו ולחייב את שונאו וע"ז נקרא עול וכדכתיב לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול נראה שהעול הוא בשביל שמטה את הדין בשביל נשיאת פני הנידונים. והב' מפני היראה שלא ישנאנו המתחייב ויזיקנו אם הוא גברא אלמא. וע"ז נאמר לא תגורו מפני איש ובשביל זה נקרא שנאוי היפך מחשבתו כי החונף לרשע סוף נופל בידו. והג' בגובה לבו לא יאבה לדקדק בדין עני ואביון שהוא דבר קל בעיניו ויעוות לפעמים המשפט בחפזו הפך מ"ש כקטן כגדול תשמעון וע"ז נקרא משוקץ ונבזה. להיותו מבזה ומשקץ ענות עני. הד' בשביל שוחד וע"ז נקרא חרם שבמקום שחשב להרויח ממון יחרם כל רכושו. והה' מבלי הדעת וע"ז נקרא תועבה וכדרך שאמרו בנדרים מאי תועבה תועה אתה בה. ואת כל אלה זכר המשורר באומרו עד מתי תשפטו עול כנגד הא'. ופני רשעים תשאו סלה כנגד הב'. שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו כנגד הג'. לא ידעו ולא יבינו היא הה'. בחשכה יתהלכו והיא הד' כי נטילת שוחד הוא בסתר והי' במחשך מעשהו. ולפי חטאו בשביל ה' סבות האלו לפני ה' אמר כי הקב"ה קורא עליו ה' שמות. על הא' נקרא רע. כי רוע לב הותל הטהו להטות משפט מחמת אהבת ושנאת הנידונים. ועל הב' נקרא מנאץ ונעשה שונא להקב"ה תחת אשר לא חפץ להיות שונא לרשע ולהרשיעו במשפטו. ועל הג' נקרא מפר ברית. כי הקב"ה אף שהוא גבוה מעל גבוה ישכון גם את דכא ושפל רוח. והוא לא חפץ להביט בשפלים. ועל הד' נקרא מכעיס ע"ד ושוחד בחיק חמה עזה שאמרו בפ"ק דב"ב מכאן שכל דיין המקבל שוחד מביא חמה עזה לעולם. ועל הה' נקרא ממרא דשגגת תלמוד עולה זדון והוא כזקן ממרא בטעותו בתלמודו. והה' אלה גורמים חמשה דברים לעולם. כנגד הא' מטמא את הארץ בהחניפו להכיר פנים ע"ד ולא תחניפו וגו' ולא תטמאו את הארץ. וכנגד הב' מחלל את ה' כי יירא מחמת בשר ודם ולא יירא את ה' אשר לו המשפט. וכנגד הג' מסלק את השכינה המשגחת בשפלים. וכנגד הד' מפיל ישראל בחרב כדכתיב שוחד לקחו בך למען שפך דם. וכנגד הה' מגלם מארצם ע"ד לכן גלה עמי מבלי דעת:

רע מנאץ כו'. נקרא רע דכתיב ולא תהיה אחרי רבים לרעות. וכן כתיב לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע ומוקמינן במעמיד דיין שאינו הגון שהוא כמקדיש בעל מום למזבח כדכתב מהרי"ק בשרש קי"ז שמעינן דאקרי רע ומדכתיב ובוצע ברך נאץ ה' ודרשינן בסנהדרין פ"ק כי הבוצע נקרא מנאץ וכ"ש המקלקל את הדין דמקרי מנאץ. והמנאץ נקרא מפר ברית דכתיב ונאצוני והפר את בריתי. והרע נקרא ג"כ מכעיס דכתיב ועשיתם את הרע להכעיסו. ואיקרי נמי ממרא דכתיב אך מרי יבקש רע:

במשפט בדין דומיא דלא תעשה עול במשפט קמא. דלא תימא משפט זה פירושו במשפט של מדה ומשקל שהוא לשון סדר והנהגה וכמו שמצינו פעמים רבות לשון משפט להוראה זו:

למה נאמר לא תעשו עול במשפט. במדה מלמד שהמודד נקרא דיין. כ"ה הגירסא בת"כ:

בא זדון וגו'. וקאי על עשו כדדרשינן בב"ר פס"ג:

אפשר כן שדוד כו'. ומפרש הכתוב האזכה במאזני רשע. הלא זה אי אפשר לומר ולכן ובכיס אבני מרמה כי המשתמש באבני מרמה ירד מנכסיו ולא יהיה לו ממון בכיסו: