יפה ענף על אסתר רבה ט:ב

לתת עצה כזרש אשתו. מדכתיב ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו. הקדים את זרש על כל אוהביו מזה מוכיח כי היא ידעה יותר לתת עצה מכל האוהבים. דאל"כ למה לאקדומה הלא בקרא ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו הקדים את האוהבים לפני זרש:

וכמה נסיונות נתנסו. דמשה ניצל מחרב פרעה ונהפך אל מכהו. ודוד הרג את גלית באבן. ויצחק נמלט מהסכין בעקידה. והמתרגם זכר כל אלה:

אלא צליב יתיה. וחשבה כמו דאיתא בירושלמי סנהדרין בעובדא דשמעון בן שטח שצוה להרים את המכשפות מן הארץ לבטל כחן. לכן חשבו כי אם יהיה מרדכי על העץ למעלה מן הארץ לא ימצא לאל ידו להנצל מהם. א"נ דחשבו כיון שאין כח ישראל רק בפיהם בצעקה ובתפלה. לכן אם יתלוהו בגרונו אז יסכר פיו ולא יוכל לקרוא לה' ולא ינצל:

קרא הקב"ה לכל עצי בראשית כו'. כל הענין הזה הוא רק דרך משל ומליצה. כלומר שאם היה בפיהם הכח לדבר אז נכונים היו הדברים האלה לדבר אל כל אחד ואחד. ואם נקח הדברים כפשוטן יתפרש כי עם שרי האילנות מדבר וכדרך שכתבו התוס' בחולין בענין גינאי נהרא וכמו שהזכרנו למעלה:

שממני מביאין ישראל בכורים. וכיון דאיתעביד בהו חדא מצוה ראוי דתתעביד בי מצוה אחריתי. וכן מה שאמר שנמשלו ישראל כבכורה פירושו ולכן ראויה שתהיה נקמת ישראל על ידי:

הה"ד אל גנת אגוז ירדתי. והיינו ישראל כדאמרינן בחזית בכמה דמויים וכן מה שמביא המקרא והוא עומד בין ההדסים איתא בפ"ק דמגילה שהצדיקים נמשלו להדסים:

באותה שעה אמר הקוץ כו'. פי' כי הקוץ אמר אחרי אשר אין בי שום מעלה הלא תהיה בריאתי לבטלה ולכן לי המשפט להיות קוץ מכאיב לרשעים והמה ידונו בי:

לעולם אין ישראל נתונין בצרה יותר מג' ימים. כי ג' ימים הוא זמן מרובה וכדאמרי' לעיל פ"ב ימים שנים רבים שלשה או שאם יהיו ג' ימים שלמים בצרה הוי חזקה כי חוט המשולש לא במהרה ינתק ויהיה קשה להנצל ממנה אח"כ. וגם אפשר כי ביום הג' יתגדל הצער מאד ע"ד ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים לכן היה מחסד ה' ונפלאותיו שביום הג' כאשר תבוא הצרה עד מרום קצה אז יצילנו ה' וכמ"ש הראב"ע גבי ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו:

יותר מג' ימים לאו דוקא כי גם ג' ימים שלימים לא יתנם בצרה וכדאיתא בב"ר פצ"א אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה ג' ימים. וכן יראה מביום השלישי גבי אברהם ושבטים דכתיב בהו ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי וגם באסתר אמרינן בסמוך הנס הזה נעשה בסוף ג' ימים לתעניתם:

אינם חיים אלא לג' ימים. שכשיקומו בתחיה ליום הדין יהיו הקמים בצער כי אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולא ימשך צער זה ג' ימים. כי ביום הג' יכתבו לחיי עולם והיינו יחינו מיומים כי ביומים יחיו חיים מסופקים וביום השלישי נחיה לפניו כמלאכים רואי פני המלך:

בסוף ג' ימים לתעניתם כי התענו י"ג י"ד וט"ו בניסן. וביום השלישי לתעניתם כבר נראו סימני הגאולה במה שנתקבלה אסתר ברצון המלך והושיט לה שרביטו:

ביום ההוא שמח וטוב לב. דמשמע דוקא ביום ההוא הא עד עכשיו לא שמח לגמרי בכל מה שהשיגה ידו בעשרו ובהבטחת המלך. כי לבו פחד ודאג פן המלכה היא מזרע היהודים ותעמוד בעזרת העם. ועכשיו שהזמינה לסעודה סר הפחד ממנו. וחשב כי אין לבה ונפשה אל העם הזה: