יפה ענף על אסתר רבה ז:כד

אנטיגריפון. לפי הפשט נראה כי הוראתו היא כוונת הכתב וכללות ענינו [ולפי הוראת המלה אנטיגרפון הוא כמו כתב הנשתון (עזרא ד') נשתונה (שם) אשר שרשו הוא שנה והוא אנטי בלע"ז. ומפרש פתשגן הכתב הוא הכתב הנגדי והשני אל כתב הראשון אשר לפני זה ועי']:

נבואתן סתומה. ס"ל כי מה שנאמר להיות עתידים ליום הזה רוח נבואה היתה שנזרקה בהם ע"ד נבא ולא ידע מה נבא. וזה לבשרם מה שעתיד להיות אבל סתומה היתה הנבואה זו. אבל נבואת ישראל היא מפורשת ונאמר שם בברור להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם. וקרא את הדבר הנאמר לישראל להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם בלשון נבואה משום שלא יכלו לדעת פן ימלטו ויתחבאו מפניהם ולא היל"ל רק להיות עתידים ליום הזה ולרדוף אחרי אויביהם. אפס בנבואה נאמרה כי תמצא ידם להנקם מאויביהם: