יפה ענף על אסתר רבה, פתיחתא ח

דברי פי חכם חן. כי לא נוכל לפרש ושפתות כסיל תבלע דברי פי החכם. כי רחוק הוא החכם מהכסיל ולא יפגשו יחד. לכן מפרש הכל באדם אחד כי אם ידבר דברי חכם ימצא חן. ואם יסור מזה אח"ז וידבר בשפחות כסיל זו תבלענו ומצא דמיון לזה בכורש דדבר חכמה ואח"ז דבר ככסיל במה שאמר האלהים אשר בירושלים. והוא הלא אלהי כל הצבאות:

תחלת דברי פיהו. פי' אף כי חכם הוא מ"מ נכשל בלשונו וידבר סכלות באמרו יהי אלהיו עמו ולא אמר אלהים אך אחרית פיהו עוד הרע יותר וזו הוללות רעה כי מנע לרבים מעבור לירושלים. וקהלת בא ללמד גם לחכמים כי ישמרו פיהם מראשית ועד אחרית משמץ רע. ואחריו באו רז"ל במדרש למצוא איש אשר נלכד בזה וטוב לאדם להזהר בזה:

כיון שראו הכל כן. שאחר שהוסד בית ה' ע"י זרובבל וחשבו להשלימו בקש לבטלו לכן נצטערו מאד: