יפה ענף על אסתר רבה, פתיחתא ה

קדמיתא כארי. וזה נאמר על בבל דכתיב שם אנת הוא רישא דדהבא. וכל ד' מלכיות נרמזו שם:

רי"א לדב כתיב. ועל זאב ערבות מתרגמינן דיבי. ולכן לא יקשה מה שמדמה פה מדי לדוב ור"י אמר כי זאב ערבות הוא מדי. יען דדוב הוא זאב:

על עריהם זו יון. כי בימי יון ישבו ישראל בעריהם ונקרא נמר כדכתיב וארו אחרי כנמר. וע"י אדום יצאו בגולה לכן מפרש עליהם כל היוצא מהנה יטרף.

ה"ג ובא הבית זו יון שכל ימי יון היה בית המקדש קיים וכן הוא בשוחר טוב מזמור י"ח:

דאמר ר"ה לגרמיה. משום שאמר דרש אחר בשם אחר על הכתוב יונתי תמתי. לכן אמר דזה אמר ר"ה לעצמו:

תבוא באזניו זו מלכות אדום כו'. וכמו שנאמר שם ומלין לצד עלאה ימלל כי יחרף ויגדף. ולכן מדריש עליו ושועתי תבוא באזניו מה שמאוננים רע באזני ה'.

הארי זו נבוכדנאצר. דכתיב גביה עלה אריה מסבכו:

זה בלשאצר שהיה אוכל כדוב דכתיב לקבל אלפי חמרי שתי:

ובא הבית זו אחשורוש שבאו לבנות הבית בימיו ונשכו הנחש זה המן כצ"ל:

שהיה שף עמא כנחש. שף מלשון תשופנו עקב כי יכה את בני ישראל בלשונו הרע:

כתבו אגרא. חדא לארתחששתא והוא אחשורוש כדאיתא בפ"ק דמגילה.

ומה כתיב בה כו'. כלומר על ידי שקבל ארתחששתא דבריהם כתב כען שימו טעם לבטלא:

מנדה זו מדת הארץ. משום דבההיא איגרתא כתיב ודי הן קרתא דנא תתבנא מנדה בלו והלך לא יתנון לכן מפרש פה הוראתם כי מנדה הוא המס מה שנותנים ממדת הארץ והקרקעות אשר לכל איש ואיש. בלו זו פריגינון עי' כסף גלגולת. והלך זו אנגריא באנשים ובהמות להוליך נכסי המלך ממקום למקום:

שהמלכות מתפתה בהם. יש דורשין אפתום אפי' פת ומזונות תהנזיק וזה חלק מהבהמות ותבואות למאכל שולחנו. והוא דריש אפתום מלשון מתפתה פי' שעשועים ועונג:

הכל צווחין. שזו צרה אשר כמוה לא נהייתה: