יפה ענף על אסתר רבה, פתיחתא ג

באניות בעניות. כי בלא"ה מאי נ"מ אם יהיה באניות או ביבשה ברגל. ויען כי כל השבוים עניים הם לכן מפרש כי זה יהים עניות ממעשים טובים:

שכיעור ורע. כי עבד שברח מרבו בחזירתו אליו יבוש מעצתו. וזה מה שאמר שכיעור. וגם ישים דגלו בכבלים ויצערהו. וזה שאמר ורע:

בשלשה מקומות כו'. כי בשביל שלש סבות חפצו ישראל לשוב למצרים. הא' מפני פחד המצרים. ולסבה זו אמרם התורה אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם וגו'. הב' להרבות סוסים ופרשים. ולסבה זו אמרה ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגו'. הג' לסחורה ולמזונות כי הארץ רחבת ידים. ולסבה זו אמרה והשיבך ה' מצרים באניות בעוני וחוסר כל. ובשלשתן כפרו כי בימי סנחריב ירדו מצרים לעזרה להרבות סוסים וכמו שמפורש שם בכתוב ועל סוסים ישענו וגו' ועל פרשים כי רבו וגו' וסוסיהס בשר ולא אל. ובימי יוחנן בן קרח שבו מצרים מפני פחד נבוכדנאצר כמבואר שם בכתובים. ובימי אלכסנדריא עברו שם לבוא לסחור בארץ ולחיות בריוח והצלחה:

אבא הוא נשרא כו'. אע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ואיך היתה להם מצות נר חנוכה למכשול. אמנם במקום דשכיח היזקא שאני כדאמרינן בסוף פ"ק דקדושין והכי היה ההיזק שכיח ולא היה להם לסמוך על נס. וגם כיון דרבץ עליהם החטא במה שהיו במצרים הלכך לא עמדה להם זכות מצות חנוכה:

ע"י שהחזרתי כו'. ולדבריו יהיו ואין קונה לטובה כי לא יקנו אותם וישלחום לנפשם. ולדעת רב יתפרש לעבדים ולשפחות לא יקנום אבל יקנום להשמידם וכדלקמן:

טמיקא. פי' נכסי המלך ולכן אמר על דפשט ידי' בטמיקא ונחשב כהרוגי מלכות לכן נתנו נכסיו לאסתר כדין הרוגי מלכות שנכסיהן למלך ולא ליורשי המן:

מעשה בפרוצפיה כו'. המעשה הזה הובא פה לפרש את הכתוב ואין קונה כי הישראלים לא יקנו את השבויים משום שלא יניחום:

מי לקח לו חבר כו'. ולכן לא היה קונה לקנות את ישראל לעבדים כי גם חבר ואשה לא בטח איש אז בימי המן לקנותם:

כיון שראו כן כו'. דבא עליהם דבר שלא נמצא בתוכחה צווחו כולם ווי ובא לתרץ למה פתח בויהי: