יפה ענף על איכה רבה ג:יד

נפקין לתעניתא. יצאו לתפלת התענית כדאיתא בפ"ב דתענית שיוצאין לרחובה של עיר כגולין או להתבזות:

אפשר דליביה דבר נש כו'. פי' וכי אפשר שלב האדם יוקח ממנו ויחזור אליו דקאמר נשא לבבינו אל כפים. ומפרש נשוי לבינן לגבי ידינן פי' נשים לב מה שבכף ידינו דהיינו לשוב מן החמס אשר בכפינו:

נתענו אכ"כ אלא כי נכנעו. אלמא לא תענית גורם אלא הכנעת הלב לתשובה וכמ"ש בפ' סדר תעניות לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה:

מבגין דאית הכא. פי' מפני שיש כאן איש שאמר עלי לשון הרע אצל ר' יוחנן. אלא כל העם יעמדו לדין לפני ה' כלומר ולכן ראוי להם לבקש מחילה על חטאתם וע"ז אמר נקשט עצמן כי החכמים שיוכיחו אחרים צריך שהם ישובו תחלה. ואמר שהיה שם ר"ח ור"א ור"י וקמו והלכו משם שהקפידו עליו שהיה מקנתרן בדברים אלו כי הם היו אותם שדברו עליו:

אית כרנבי מרירן. פי' כי יש כרוב המרים. ויש בסימא דסימא אשר טעמם כחומץ. ויש אשר רק מעט חמץ בהם. וכן יש בחטאים מרים וקשים וקלים קצת ולכן כפל הכתוב פשענו ומרינו:

אית דעובדיהון בישין ומריהון קשין כצ"ל כלומר שמעשיהם רעים ובעליהם רעים ופירושו שהם רעים לשמים ולבריות כדאמר בספ"ק דקדושין גבי אוי לרשע רע ומריהון בישין היינו שהם קשים במדותיהן ועסקם עם הבריות והיינו כפל פשענו ומרינו חד לשמים וחד לבריות:

ואתה לא סלחת והחרבת מקדשך כצ"ל ודריש יתורא דאתה לומר אפילו לעצמך הפסדת במה שלא סלחת שהחרבת מקדשך: