יפה ענף על איכה רבה ג:יג

המן צוה וה' לא צוה. כ"ה גם באסתר רבתי ועמ"ש שם.

משעה שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך וגו'. ויהי המשך הכתובים. כי לעות אדם בריבו לא נוכל לומר על ה' כי ה' לא ראה כזאת אשר יעות אדם בריבו. ומי זה אמר ותהי הרעה אחרי אשר אדני לא צוה כי מפי עליון לא תצא הרעות לטובים והטוב לרעים אלא לכל אחד כפי מעשיו. ולכן מה יתאונן אדם חי אם תפגעהו הרעה רק גבר על חטאיו. כי חטאו הביא לו הרעה כי הוא ישלם לעושי הרעה כרעתם. ואע"ג דחזינן צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. יש לומר או כי הצדיק הוא רק צדיק למראה עין וה' הבוחן לבבות יודע כי הוא איננו צדיק. וכן הרשע בעינינו אם באמת טוב לו איננו רשע רק כראות עיני גבר אשר עיני בשר לו ולא רשע הוא בעיני ה' היודע כל תעלומות לב. או כי הרע המגיע לצדיק איננו רע רק בעיני בני איש וכן הטוב המגיע לרשע הוא רק טוב לפי מחשבות אנוש אבל ה' היודע אחרית דבר מראשיתו יודע כי רעת הצדיק טובה היא בתכליתו וכן טובת הרשע רעה היא בתכלית. ויש לפרש עוד המאמר זה על פי מה דאיתא בתנחומא ראה אנכי זש"ה מפי העליון לא תצא הרעות והטוב א"ר אבין בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני נתן להם הקב"ה את התורה באותה שעה כל מי שחטא הקב"ה פורע ממנו לשעבר כל מי שחוטא היה הדור משלם חטאו בדור המבול הרבה כשרים היו כגון נח ונמחו עם הדור בדור הפלגה היו חוטאין אפי' התינוקות משלמין וכו' עד אין הדור לוקה על אחד. ולפ"ז מפי עליון לא תצא הרעות לצדיקים מפני עון הרשעים ולא טוב לרשעים בזכות הצדיקים אלא לכל אחד כפי מעשיו ואפשר שזאת היא ג"כ כוונת ר' אלעזר הכא:

דיו שהוא חי. דאל"כ מאי קאמר אדם חי וכי משמת מתאונן דאצטריך לומר חי וכדמקשה בילמדנו. ומ"ש די שהוא חי אע"פ שצרות רבות באות עליו שכפי עונותיו גם חייו היו ראויים להנטל:

חיותך בידי וחי. וז"ש מה יתאונן אדם חי בעוד שהוא חי אחרי שחיותך ביד ה' ואתה חי התפלל אליו והוא יתן לך רחמים ותסור תאניתך:

אם מבקש הוא להתאונן גבר על חטאיו. שהן גרמו והיינו אולת אדם תסלף דרכו וגו' וכן הוא בילמדנו:

להמליך את בניו במצרים. עי' בב"ר פצ"א ומ"ש שם:

גוסא ודוליירא. עי' בילקוט גרס גוטא תחת גוסא והוא חולי פודגר"א בלע"ז:

אף ציון כן. עי' בילקוט מה שמוסיף דברים על זה: