יפה ענף על איכה רבה ב:ח

הן לא פלשו אחר מדת הדין. עי' לעיל בפסוק היתה כאלמנה מ"ש בזה. ומה דאמר דרך קשתו אויב לא נאמר פי' שהיה לו לכתוב דרך קשתו כי הוא אויב [או יאמר דרך אויב קשתו]:

דרך קשתו כאויב זה פרעה שגזר על הזכרים להשליכם ליאור ואח"ז נצב ימינו כצר כהמן אשר בקש להרוג ולהשמיד טף ונשים. ואח"ז דרש דרך קשתו כאויב זה עשו שהאריך אפו ואמר יקרבו ימי אבל אבי וכן כתיב ונושנתם בארץ ואח"ז נצב ימינו כצר כהמן שבקש לאבדם ביום אחד וכן מהר אבודם שהקדים ב' שנים למנין ונושנתם כדאיתא בפרק המגרש:

ד' שפיכות הן לטובה כו'. באמת מצינו לשון שפיכה גם בישראל רבים מאד מארבעה כמו שפוך על עולל בחוץ. ושפכתי עליהם את רעתם אשפוך חמתי עליך לשפוך חמתי עליהם ג"פ ובחמה שפוכה אמלוך עליהם. ושפכתי עליך זעמי. שפכתי חמתי עליהם. ואשפוך חמתי עליהם על הדם. אשפוך כמים עברתי. אשפוך עליהם זעמי. וי"ל דלא חשיב שפיכה לרעה אלא היכא דכתיב אף או חימה שהם מלאכי חבלה. ועי' בשבת בפרק במה בהמה על הכתוב ואיש כלי מפצו בידו אמר רב חסדא דהיינו קצף אף וחימה וכו' ובשמ"ר פמ"א גבי מעשה העגל ד"ה מלאכי חבלה נזדמנו למשה כשנעשה העגל והיינו אף וחימה וקצף והשמד והשית ולא הזכירו לא זעם ולא עברה ולהכי לא מני הני קראי דרעה ועברה וזעם. והא דלא חשיב שפוך על עולל בחוץ משום דשם קאי השפיכה על ירמיה שאמר חמת ה' מלאתי שפוך על עולל בחוץ נראה דירמיה הוא השופך ממה שנתמלא. וכל קראי דיחזקאל שנזכרים בהם חמה לא חשיב אלא חד וכמו שאמר וביחזקאל כתיב והא דחשיב שתי שפיכות לטובה אף כי שתיהם כתובות ביואל משום דאחת קאי על כל בשר והשניה על עבדים ושפחות ושניין דא מן דא לפי הכנת המקבלים. וכוונת המאמר הזה הוא להראות לנו דהלשון שפיכה מורה על הפלגת והשלמת הפעולה בין לטובה ובין לרעה אם טובה אין טובה ממנה ואם רעה ח"ו אין רעה ממנו: