יפה ענף על איכה רבה ב:ד

ת"פ בתי כנסיות. עי' בפתיחתא סי' י"ב. ודרשו נאות יעקב על בתי כנסיות כמו שדרשו בפ"ק דברכות על משכנות יעקב והשתא ניחא דכתיב לא חמל בתר בלע וכמו"ש לפני זה דבלע קאי על סתם משכנות ולא חמל בהנך דהיה ראוי לחמול:

מלתי כתיב. אפשר שכן היה כתוב בספריהם חסר אף כי בספרינו כתיב מלאתי מלא וכמ"ש התוס' בשבת פרק במה בהמה גבי מעבירם כתיב כי לפעמים אשכחן מחלוקת בין ספרינו והמסורת. ודרשו מלתי על בתי כנסיות כמו ועלימו תטוף מלתו של הקב"ה שהיה בהן בית ספר ובית תלמוד:

נאותיו של יעקב הנאים כגון ר"י ור"ג שהם מעשרה הרוגי מלכות שקדשו את ה': ר"ע היה דורש דרך כוכב כו' כצ"ל כי ר"ע הוא שטעה בבן כוזיבא כדלקמן:

תוקעי קרנות ראשי גייסות. שמתקבצין בני חיילותיהן ע"י תקיעתם בקרן וכדאיתא בירושלמי שכל אחד ממונה על כמה חיילות:

דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא שתרנגולת זו מתפלשת באפר והיינו ר"א המודעי שהיה לובש שק ואפר בתפלתו:

עליל בבוביא. פי' דעלה דרך הביבין שבמדינה שהוא למטה מן החומה שמשם יוצאין שופכין שבמדינה שלא היה יכול לכנס דרך שער העיר מפני שומרי העיר:

זרוען של ישראל שהיה מעמידם בכח תפלתו. ועין ימינם כי באור תורתו היו רואים אור. ולפיכך שהיה זרוע לבני ישראל עד שנחשב להם למשיח כדלעיל וכן היה מתנהגים בפרנסתו והנהגתו שהיה להם לעינים על זה אמר שיאבד זה מישראל:

גונתאי כותי. עכנא כריכא על צואריה נחש כרוך על צוארו ונראה שהנחש הרגו. ולכן אמר אדריאנוס כי מה' היתה הריגתו שהנחש שלוח מאת ה':

והסיפו גדר לבצור הכרם מדמם וזבלן. א"נ שכשתכלה הבשר ויבשו העצמות ישארו לגדר כמין קוצים הנתונים לגדר:

אמר רב הונא יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה כצ"ל. וכ"ה בירושלמי: נ"ב שנה עשתה ביתר כו' פי' שנתקיימה אחר חורבן הבית נ"ב שנה בשביל שלא היה בה שנאת חנם אשר בעון זה נחרב בית השני כדאיתא בפ"ק דיומא. ולהכי בעי למה נחרבה:

במכתובין. פי' כמו מכתב הנזכר בפי"ג דכלים שפירש הרמב"ם חרט ממתכת קצה האחד וכתבו ויחקקו בו והקצה האחר רחב וחד כסכין ויגררו בו מה שיצטרך לגרור אצל הכתיבה והר"ש פ' גירפא בלע"ז ע"ש. ומכל מקום הוא דרך גוזמא שע"י רבוי המונם היו בטוחים שבמכתביהם לבד ינצחו את האויבים. וע"ד הדרש אפשר שהיו בטוחים שבזכות נקוד הכתובים בלבד ינצחו את אויביהם ושוב לא עמדה להם זכותם שאפילו ספרי הקדש היו נשרפים בעונם:

וקרא על עצמו עיני עוללה לנפשי וגו'. וה"פ עיני נוולה ועוללה בדמעה מפני שנפשי לבדי נשארה מכל בנות עירי ועוללה הוא מלשון ועוללתי בעפר קרני.

ונותיב בראשיהן שמעון דהא רומאי אתון כצ"ל. ופי' כי חפצו להושיב כתר של אדריאנוס על ראשיהון. וכאשר שמעו כי הרומאים באו להלחם עמהם ובצאתם למלחמה פגשו זקן אחד אשר אמר להם המקום יהיה בעזרכם. מיד אלה אמרו לו אין אנחנו צריכים לעזרתו וכן נראה מהירושלמי:

שמונים זוגי אחים כו' כצ"ל כללינהו בהדא גפנא כצ"ל ופירושו שזווגום במקום הנקרא גפנא:

בקעי בחיילותיו של נ"נ. שבגבורתם עברו בתוך חיילותיו ונמלטו מידם כי לא יכלו לתפסם עם שהיה בידם מגיני זהב ומסתמא השתדלו בכל כחם לתפשם וליקח מגיניהם:

מי נתן ביער הלבנון ישראל שהם ביער הלבנון דהיינו בית המקדש דעו כי בארץ ערב תלינו והם מבני ישמעאל:

וכי כן עבד אבוהון זה הוא קנתר אחר וכי ישמעאל כשהיה צמא לא הזמין לו ה' שהוא אביהם מים ואתם לא היה ראוי לעשות כן לבניו:

וכי מן טיבותכון אייתין לגביכון כצ"ל. ופי' האם ליהנות מטובכם באו שתדחו אותם אלא בורחים מפני חרב האויב ולכן היה לכם לרחם עליהם עד יעבור זעם:

מפני שלא היו שומרים שמיטותיהם כראוי ובעון שמיטה גלות באה כדילפינן בפ"ב דשבת מכל ימי השמה תשבות. ובעון שבת חרבה ירושלים כדילפינן בפרק כל כתבי מאם לא תשמעו לי לקדש את יום השבת ומדכתיב ומשבתותי העלימו עיניהם ובעון ביטול תורה כדילפינן בפרק אלו נדרים מעל מה אבדה הארץ. והא דאמרינן בפ"ק דיומא שחורבן בית הראשון היה בשביל עבודת כוכבים ג"ע וש"ד. אין ספק דהנהו שלשה ראשי הפשעים המנויים ביומא הם העיקר ומפורשים בכתובים והנך רק טפלים הם:

הה"ד ויך באנשי בית שמש. ומכיון שהעומדים מצד זה שראו בארון ונגפו היו כל כך מרובים ראה כל יושבי העיר כמה היו: