יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא כה

פתח תנו לה' אלהיכם כבוד וגו'. גם פתיחא זו הוא לדרוש על איכה ישבה בדד כי הקינה היא על סילוק השכינה. וכדמייתי בהמשך הסימן:

אימתי נתקיים להם המקרא הזה. כלומר אימתי אירע להם כמו זה קודם החורבן דמפחדינהו בהכי. דאם לא כן מאי טעמא להזכיר נגיפת רגלים טפי מכמה צרות שאירע להם בחרבן:

בית וועד בנו כו'. מכאן נראה שהיה קבוע שם תמיד והולכין שם בכל יום ללמוד תורה. ובסוף פרק קמא דבבא קמא פליגי בזה ר' נתן ורבנן חד אמר ג' וחד אמר שבעה וחד אמר ל' יום וזה דלא כמדרש דידן. והנה הסוברים כי בית וועד בנו או ס"ת נתנו הטעם הוא כי כבוד הוא תורה וכדכתיב כבוד חכמים ינחלו. ורבנן שאומרים הציעו לו טפטיות וכו' טעמם הוא משום דזה נוהג לענין כבוד אב ללכת יחף אל קברו. וזה הוא בכלל חליצת מנעל וכן צוה ר"י בר יהודה לילך יחף לבית הקברות ולחזור כשמתה אמו. ומה שתמה הרא"ש על זה הלא אבילות נוהגות רק כשנסתם הגולל וללכת לבה"ק הלא הוא לפני סתימת הגולל ולא חלה אבילות עדנה. אין זה קושיא כי הדבר הזה צוה לא משום אבילות רק משום כבוד אב ואם. ולכן הוצרכו להציע מרבדים שלא יתנגפו רגליהם בהליכתם יחף על פני הארץ:

י' מסעות נסעה השכינה. עי' בזה בר"ה דף נ"א וברש"י שם:

עדרי כהונה לבד. שהיה מחנה שכינה לכהנים ומחנה לויה ללוים ומחנה ישראל לישראל: