ידי משה על שיר השירים רבה ד:ט:א

וכיון ששמעו שהן אסורות להן. פי' מ"כ אין לו שחר ול"נ ע"ד דאיתא בפרקי רבי אליעזר שלא היו הנשים נדות כל זמן שהיה השכינה ביניהם וחרדת ואימת השכינה סילקה דם הנדה ולא היו טמאות וא"כ אחר שחטאו בעגל חזרו הנשים להיות טמאות בטומאת הנדה וזה הוא כוונת המדרש כאן: