ידי משה על שיר השירים רבה ד:ח:ג

ראויין היו ישראל לומר שירה וכו'. ובמדרש סוף חקת איתא וז"ל ראוים היו ישראל לומר שירה על מפלתו של סיחון כדרך שאמרו שירה על מצרים אלא שהמתינו עד שבא דוד ואמר למכה מלכים וגו' לסיחון וגו' וקשה להבין מאד וכי אם יהיה חייב אדם לומר שירה ישייר לאדם אחר ונ"ל דה"פ ע"ד שאחז"ל עמון ומואב טיהרו בסיחון פירשו התוספות בגיטין שאף הגופים נקנו להם פי' מה שמצאו בסיחון נפשות מעמון ומואב הותרו לישראל להמיתן רק שמ"מ נתייראו ישראל כי פן שלחו ידם באותן שראוים לצאת מהם שני הפרידות ע"ד שאחז"ל אל תצר את מואב בשביל שני פרידות ע"כ המתינו לומר שירה עד שבא דוד א"כ כבר יצאו אותן שני הפרידות ושפיר אמר דוד שירה ודו"ק: