ידי דוד נד

לנדבה דסיפא דברייתא נמי קאי אקינין דהא קא מקשה מסיפא דמת ותרץ ליה תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה לכן מוכרח לומר דמה שאמרו לענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה חטאת וכו' לא קאי שאם מת קודם הקרבה אלא אהפר לה בעלה דקאמרי מקודם אבל באם מת כשאמרי דלא יהבינן להו דין דסתומין הדבר מובן דימותו וקאמרי אח"כ ולענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה וכו' אלא דקשה לי אמאי נקטי או הפר לה בעלה דווקא לכן נראה לי דצ"ל כך ולא פירש אי זה לעולה ואי זה לחטאת אם מת ימותו ולענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה וכו':

דף כ"ז ע"א גמ' אמר ליה התם ולקח ועשה וכו' כתב המפרש לעולם אימא לך דמעות ולא נסכא מעות ולא עופות וכו' דגלי לך רחמנא דלא ליהוו מפורשין וכו' מדבריו אלו משמע דתשלום דברי רב פפא דקאמר ליה לרב שימי בר אשי דלעול' אמרינן הכי ולא תקשה מעופות דשאני עופות דגלי רחמנא ולא נילף מנייהו לדבר אחר. וקשה לי על פירוש זה דהא קאמר הש"ס אמר ליה דמשמע דרב שימי בר אשי הוא דקא מהדר מתרץ על מה דמקשה ליה רב פפא:

ועוד אמאי לא גמרינן מעופות לכל דבר דמאי תנא. וג"כ קשה דאם דברי רב פפא הם אמאי אהדר לפרש על הא דתנן רשב"ג אומר וכו' דמינה קא מקשה כבר לרב שימי בר אשי ועוד דאם כך א"כ לא תקשה לרב שימי בר אשי דהתם שאני אבל נסכא וסואר לא והוא קא מקשה עלייהו כמו שפירש ועוד דאין זה משמעות הש"ס דקאמר הכא נמי מי מצית וכו' דבהיכן משמע הכי כמו שפירש הוא וז"ל והא נמי דמותבית לך מבהמה התם נמי לא איפשר דכסתומין דמו דמינכרא מלתא דכמפורשין דמו וכו' ואם כוונתו לומר לו לרב שימי דאמר בהמה וכו' דבבהמה אי איפשר לומר דכסתומין דמי דבלאו הכי מי מצית אמרת וכו' למה ליה כולי האי כיון דמתני' בפירוש קתני רשב"ג אומר וכו' שמא בהמה דכמופורשת דמי. וכי תימא דמה שהכריחו לפרש כך הוא משוה דרב שימי בר אשי קאמר בהמ' נמי דכסתומין דמו. ואם זה דברי רב שימי הרי בהמה אי איפשר לומר כך משום דמי מצית וכו' וא"כ הפך דבריו הראשונים הא לא איריא משום דרב שימי דקאמר הכא בראשונה בהמה וכו' אין הכוונה דהוא יסבור כך גם בבהמה דזה אי איפשר בודאי הן משום דמתני' קתני להדיא דכמפורשין דמו דתנן רשב"ג אומר וכו' ועוד וכי לא ידע דמי מצית וכו' שא כוונת רב שימי בר אשי במה דנקט בהמה הכוונה לומר לפי טעמא דקאמרי רבנן מעות ולא בהמה וכו' א"כ לפי זה צריך לומר נמי מעות ולא עופות וזה אי איפ' דהא אמר רב חסדא וכו' אבל רב שימי כוונתו לדחות טעם זה דממנה למדו הכל אבל בבהמה מודה ואזיל כדקתני מתני' רשב"ג אומר משום דמי מצית אמרת וכמו שפירש' לעיל לדברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש. ועוד. נראה לומר דכוונת רב שימי בר אשי דנקט בהמה לומר דגם בהמה סתומה מקריבין דלא פירש דגמר מעופות לכל דבר אבל הא דפרכת מבהמה לאו פירכא היא. דאפי' הוא סתומה דלא פירש מ"מ כיון דבהמות אלו ראויין לקרבנות אלו א"פי שלא פירש והן סתומות מ"מ נקבע לכל אחת מה שראויה לה אע"פי שהיא סתומה ומה שאמרתי ואפי' בהמה הכוונה דגם היא מקריא סתומה אלא דמקריב כל אחת למה שהיא ראוייה לו משום דנקבע לה קדש שלה ואני מודה ג"כ דבבהמה לא יפלו לנדבה דחטאת תמות והנך יקרבו למה שהם דעיקר מה בהמה לומר דאינה מקריא מפורשת אלא סתומה מקריא ומה דקתני רשב"ג אומר הוא משום דמי מצות וכו':

ע"ב גמ' היתה לו בהמה מפורשת חטאת תמות וכו' כתב רש"י היתה לו בהמה מפורשת כלומר שהפריש ג' בהמות אבל לא פירש איזו לחטאת ואיזה לעולה ע"כ נראה דצ"ל היתה בהמה מופרשת שהפריש ג' בהמות לנזיר דאם הג' מפורשת דהוא משמע דפירש זו לחטאת וזו לעולה א"כ מאי קא פריך והא פירש כך בהדיא ומה שכתב אח"כ בדיבור שאחריו מאי לאו אפי' בעלת מום שהן בעלי מומין וקא חשיב להו כמופרשין אין הכוונה דקתני מפורשין בברייתא אלא דקתני והחטאת תמות וכו' וכמו שלמד דבריו אח"כ והכוונה דתנן להם דין מפורשות ולא ניתן להם דין מעות סתומים:

מתיב רבא קרבנן וכו' שהפריש מן הקלה על החמורה וכו' פירוש רש"י מן עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות ושבועת ביטוי על החמורה כגון שאכל חלב ודם או שנתחייב בחייבי מיתות ב"ד ע"כ לא ידעתי אמאי לא פירש דהקלה כגון דאכל חלב ודם שזדונם בכרת על החמורה שהוא שבת וכיוצא שזדונם בסקילה:

ואיפשר. לומר כיון דבתרוייהו איכא כרת שגורם הקרבן לא מקרי קל וחומר אבל בשבועת העדו' ושבוע' ביטוי דליכא כרת מקרי קלה לגבי אחרים אלא דבכריתות פי' דלא כהכא אלא כמ"ש:

שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות קשה לי דמשמע דנותן טעמא לקרא דלמה כתיב קרבנו והלא דמה שאמרינן דאין אדם מגלח על נזירות אביו הוא מהאי קרא בודאי שהרי אצטריך הלכתא לומר דמוגל' על מעו' אביו בנזירות דמשמע דאי לא"ה לא הוה מגלח על נזירות אביו וזה בודאי משום דכתיב קרבנו. ומיהו נראה דמא שאמר שהרי אין אדם מגלח וכו' הכוונה לומר שג"כ מצינו שאינו