ים של שלמה על חולין, הקדמה

הקדמה ראשונה שלמה עליו השלום אמר בחכמתו ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרי' הרבה אין קץ ודרשו רז"ל בפ' עושין פסין החיוב הוא לשמוע ד"ח שנקראו סופרי' כי מה שחדשו והוסיפו בקבלת' בתורה שבע"פ הל"מ על תורה שבכתב שהוא בתכלית הקיצור בכמות וארוך באיכות אף הוסיפו וגזרו ועשו המשמרת למשמרת כאשר הקדים החכם הזה שעשה אזנים לתורה שנאמ' איזן ותיקן וחיבר וכל הנמצא בדברי חכמי התורה מימות משה רבינו ע"ה עד עתה הן הן החכמי' שהוא אמר עליה' דברי חכמי' כדרבינות וגו' כולם נתנו מרועה אחד ושלא לתמוה על מחלוקותם בריחוק הדעות שזה מטמ' וזה מטהר זה אוסר וזה מתיר זה פוסל וזה מכשיר זה פוטר וזה מחייב זה מרחק וזה מקרב אם דעתם לש"ש והראשוני' אפי' בב"ק לא היו משגיחים וכולם דברי אלהים חיים כאלו קבל כל א' מפי הגבורה מפי משה אף שלא יצא הדבר מפי משה מעולם להיותו שני הפכים בנושא אחד אע"פכ דימהו החכם לרוב אישורו וחיזוקו שאין בין דבר שהוציא משכל הפועל אשר נתעולל כמו שכל שני ושלישי לבין דבר שבא אליו בכח חוש הדיבו' בקבלה הל"מ אף שלא ציירו במופת שכלו להיותו הכרח לולי צד הקבלה איש מפי איש והמקובלי' כת' טעם לדבר לפי שכל הנשמות היו בהר סיני וקבלו דרך מ"ט צינורות והם ז"פ ז' מזוקק שבעתים והם הקולות אשר שמעו וגם ראו וכל ישראל ראו את הקולות הן הדיעות המתחלקות בצינור כל א' ראה דרך צינור שלו לפי השגתו וקבל כפי כח נשמתו העליונ' לרוב עילוייה או פחיתות זה רחוק מזה עד שא' יגיע לטהור והב' יגיע לקצה האחרון וטמא והג' לאמצעי רחוק מן הקצוות והכל אמת והבן זה ולכן אמר החכם מאחר שד"ח אמיתי' כולם דברי אלקים חיים במחלוקות' ק"ו בהשוות' יחד א"כ הגע עצמך משה למה לא כתב מפי הגבורה באר היטב כפי אשר ראוי מבלי שיפול בו שום ספק ויהיה פנים א' לתורה לא מ"ט גם זולת זה מה שהיה ראוי להוסיף ולגזור ראוי היה למשה להודיע בספר באם תגיע למקו' שתמצא בקעה פרוצה גדור אותה ותוסיף בבנייני' מה שראוי להוסיף בשום ענין על דרך אין גוזרין גזרה על הצבו' אא"כ רוב הצבור יכול לעמוד בה על זה השיב החכם על תמיהת עשות ספרים הרבה אין קץ כלומר שאינו מן האפשרי לעשות ספר"ים בענין זה כי אין קץ ותכלית בעניינו כמשמעו כי אם יהיו כל רקיעי השמים גוילים וכל הימים דיו לא יספיקו כדי לפרשה אחת עם כל הספקות שיש בה ומה שיחודש בה ויוצא ממנה לרוב תועלותיה עם כל מה שיכולין חכמי ישראל להעמיק משכל העליון לשנות ולהוסיף עליו ועו' אדרב' אם כתב כ"ז בתורה ק"ו שיהיה עליו יותר הוספה ר"ל הוספה על הוספה ר"ל שא"א שלא יפול ספקות ושינויים ועומק הדעת בהוספה ראשונה עד שתגיע הוספה שנייה לאלף אלפי' כמותה כלל הדבר אמ' החכם והודיע שאינו בנמצא מן האפשרות להודיע ולבאר כל ספיקות התורה מבלי חילוקי' עד סוף שתהא ידו של אדם מגעת א"א ע"כ מסר התורה לחכמים השתולים בכל דור כל א' וא' לפי חצוב מקור שכלו חלק לעילוייה ולהוסיף כפי מה שיראו לו מן השמים ואם בא לטהר מסייעין לו בריך רחמנא דיהיב חכמתא לחכימין ועת' צאנה וראנה בנות ציון המצוייני' בתורה ובמצות אם אינכם נביאי' בני נביאים אתם והביטו וראו כי שלמה ע"ה אמר בעתו נגד חכמי התור' שלבם היה כפתחו של אולם לרוחב השגתן עשות ספרים הרבה אין קץ ר"ל שלא יספיק להן לכתוב התורה מבלי שיפול בו ספיקות וחילוקי דעות אף שעדיין לא היה מתפשט כל כך ריבוי הדעת והוספה אנו יתמי דיתמי שלב דורותינו אינם אלא כפתחו של מחט סדקית ואם הראשונים כמלאכי' אנו כחמורי' ממש איזה ספר ואיזה חיבור שיספיף לנו ק"ו בן בנו של ק"ו לעשות ספרים לספקות ולקוצר השגתינו אין קץ ותכלית כי אפי' באותן שהיו לפנינו נפלו המחלוקות וגודל החוליות וגודל החולשות עד שאמרו מבית שמאי והילל ואילך שנעשה התורה כשתי תורו' ובגלל הדבר הזה הוצרכו להוסיף ולשנות על תור' שבכתב עד שלא היה מספיק תורה שבע"פ כי אם להעלותו בספר ולעשו' ג"כ תירוי כתביי וסמכו על עת לעשו' הפרו תורתך כמו שעשו חכמי המשנה עד סוף התנאי' וראש לחכמי' ר' הקדוש שעשה סדר וחיבור לכל המשניו' והסדרי' עד שהיה נראה לו ולחכמים שעמו דבר מספיק בזמנו ומחמת אותה הוספה נתרבו יותר הוספות מחמת שנפלו מחלוקות ביני חכמים האמוראים עד שנתרבה ג"כ הוספה על הוספה ושינוי הדעת עד שהוכרחו בימי רבינא ור"א שהוא גדול בדור האחרון להוסיף ולחבר התלמוד כולל הסדרי' בתכלית האריכות המשא והמתן ובימיו נסת' התלמוד שאין להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו ואף גם זאת ברוב אריכות פלפול ועומק שלו קודם מסקנא דשמעתין וסיומא דמילתא וגם השתנות הסוגיות בתלמוד בפנים שונים עד שידמה לקורא בו מקום א' לטהר והב' לטמא ח"ו או אח' לחיוב והשני לפטור וכאילו התלמוד עצמו סותר את בנינו וניחם על דבריו ואין אנו יודעין איזה בראשונה ואיזה באחרונה להיות מסקנא וחיתום גזר דין אף שבאו הגאוני' וכל בעלי הלכות וקצרו התלמוד ועשאוהו כסולת נקייה לא הצילו נפשם מן ההשגה אשר הזכרתי:

אמת שרמב"ם הספרד"י עשה חיבור נאה מכל אשר היה לפניו בעניין זה שהוא מסודר בהלכותיו ובפסקיו ובקוצר הסיפור וכולל כל התורה עם סדריו נהוג ואינו נהוג לא יש דבר שהני' מלהעלות על הספ' ובאמת לפי דעתו ושכלו כתב כל התורה. כאילו קבל משה מפי הגבורה, הל"מ מבלי ראייה ברורה. ומ"מ הוא אינו מקובל בשכל הנקנה מאחר שאינו ידוע מקורו ובאמת כ' עליו ר"מ מקוצי שהוא כחלו' בלא פתרון בענין זה שאם יבא החולק עליו בהשגה לא תמצא מקום לנצח כי מי יודע מה הוא כוונתו אם מחמ' ראיי' מהתלמוד שלנו או מהירושלמי או מהתו' או מהגאוני' או מסבר' עצמו או ט"ס הוא כאשר יש בכמה מקומו' וכמה פעמי' השיג עליו הראב"ד בדברי' נכוחים לעין כל בדבר הנראה לעינים והמגי' משנה בעצמו כתב כמה פעמים שהו' ט"ס או הודה ולא בוש והמגדול עוז כ' תמה אני אם יצא ההשג' מפי הראב"ד וסותם דבריו כמצליף ומקלקל ומעוות הדברי' בלי טעם וריח ועובר בבל תשחי' הדיו כאשר כתבתי עליו בפ' החובל בסי' י' ובכמה מקומות כ"ז מסמיו' עינים שלא היה מביא ראייה וזכרון לדבריו אפי' מעט בתכלית הקיצור היה מספיק ומי יבא אחר המלך אשר כבר עשאהו ונחזור לראשונו' לתלמוד אשר אנו עוסקין בו וממיו אנו שותים לולי חכמי הצרפתים בעלי התו' שעשאהו ככדור אח' ועליהן נאמר ד"ח כדרבונות והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום שנראה לנו כח' מבלי פותר ומבלי עיק' אלא סוגיא זו אומרת בכה וסוגיא זו אומרת בכה ולא קרב זה אל זה ונמצא מיושר התלמוד ומקושר וכל החתימו' יתפשרו ותוכן פסקיו יאשרו אף כ"ז לא הספיקו לאחרונים אם מצד המחלוקת שעמדו אחרונים אשר באו אחריה' והוסיפו וגרעו חלקו ושנו ולא נאותו להם בכל הדרך אשר דרכו ולקח להם מכל אשר בחרו' או מצד שבעלי התו' בעצמן חולקי' בכמה מקומו' ודבריהם סותרין זה לזה בסיבה שבמקו' אח' הוא דברי ר"ת ובמקו' השני הוא דברי ר"י ור"יבא ויתר החולקים ומ"ה במקום א' תמצא תימ' וכולה בקושיא ובמקו' השני תמצא מתורץ והוסיפו ושנו במקומות שוני' בגמר' שבעלי התו' תלמידי ר"ת היו לרוב כי שמונים בעלי תו' היו בפרק אחד לפני ר"ת וכל א' הגיע להוראה כגון ה"ר חיים כ"ץ ור"א ממינץ וה"ר שמשון משנ"ץ וחביריו ותלמידים לרוב בלי מספר והנה כת אחרת הרמב"ן והרמ"ה והר"ז והרשב"א ואיש קדוש ר' יונה ותלמידיו והר"י א"ז איש עניו וטהור אשר אין באחבונים כמוהו מהר"ם מרוטנבורג נקרא והעמיד תלמיד א' שכמעט מלא מקומו מרנא ורבנא ר' אשר למדו היטב ודרשו וחקרו ובנו את יסודם על דברי הרי"ף אשר בירר התלמוד וניפהו בי"ג נפות ועל דברי התו' הצרפתים ומשניהם הוציאו לאור כל תעלומות אחרי כל זאת לא די שלא הספיק לנו חיבוריה' אלא שריבתה מהם המבוכה והתור' לא נעשית כשתי תורות אלא כתרי"ג תורות מרוב ריבוי החלוקות וכל אחד בונה במה לעצמו וכאילו כף מאזני צדק בידו ובשקל הקודש הוא שוקל וכמכריע כלפי כף זכותו ולעומתו ברוך יאמ' הספר"די אומר לעולם צדקו דברי המחברי' אם הוא מן הספרדי"ם ובפר' דברי הרמב"ם שהי' מעולה בכל מעלות בפנימיו' וחיצונות וכל חכמי הצרפתים כקליפת השום נגדו ושרי ליה מריה בגרמתי הוא וגירא דיליה הוא א"כ הוא מה שנמצא באגר' בכתב שכתב לבנו וגוזר עליו ללמוד ספרי החכם ר' אברהם א"ע אשר לא היה בעל תלמוד ורוב בנינו ופירושו על דרך התכונה והטבעים וקבלת חיצוניותוה תריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והתלמוד ומה שהוא מן התורה כתב שהוא מדרבנן ומה שהואמד רבנן עשאו לדברי תורה והאיסור עשאו היתר והיתר עשאו איסור או מבלי השגחה ידוע וכבודו במקומו מונח כי חכם גדול היה ואין משיבין הארי כי אין הולכין אחר פירושו לא לאיסור ולא להיתר לא לחיוב ולא לפטור שהרי כתב כמה פעמים נגד ההלכה אפי' נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי התלמוד בלי מספר ואמת שמעתי אומרים עליו שכך היה מכריז והיה מודיע לרבים שאינו רוצה לישא פנים אלא לפרש עד מקום אשר שכלו מגיע לולי הקב"ה כאשר רימז בקצת מקומות בפי' התורה לולי הקבלה הייתי אומ' וכו' ולא צדקו דבריו בעיני ולפי דעתי שכבר נתן עליהם הדין כי נתן יד למיני' ולצדוקים ולקלי האמונה אני הגבר אשר ראה עני עמו ואף כל ואת ששיבח אותו הרמב"ם ונתן לו עטרה החרשתי כי דרך קצת בדרכיו בענין חכמו' פילוסופי' וחירוזי' וסברות שבאותה חכמה זכו ועלו לשלימות ותכלי' הנפש הנשארת הלואי שתהיה עלייה זו עלייה ותו לא מידי אבל לא היה לו להרמב"ם די בזה אלא שגינה חכמי הצרפתי' ואומר שאל יראה להם מכירים את הבורא אלא מתוך אכילת בשר שור שלוק מטובל בחומץ ובשומן לא בזה הדרך הלך ה"ה רמב"ן אשר כתב עליהם בדיני דגרמ"א דף ק"י בחידושי הרשב"א דב"ב וז"ל וחכמי הצרפתים אספו רובן אל עמן הן המורים הן המלמדים הם המגלים לנו כל אבר ואף שהיה ספרדי הכיר האמת ושיבח למי שראוי לשבח ולא כמו שעשה הרמב"ם ואמת שכבר שקל הרב למטרפסיה שעמד אחד מאנשי דורו והוא החסיד הטהור הראב"ד אשר השיג עליו בכמה מקומות בלי ערך וחשב אותו לנקלה כא' מן הטועים המקלקלים בלימודם ומהורסי' וגם לרוח יתיר' ולא עוד אלא מ"ש הרמב"ם בספרו שהוא מין כתב הוא שכמה גדולים וחשובים ממנו הלכו בזו המחשב' צאוראה איך דימהו ולמה חשבהו ומה לי להזכיר בראשונים אבל מצאתי בתשו' הרא"ש שכתב שהאיש רמב"ן גדול היה מאוד בכל החכמות אכן כשהוא חולק עם ר"ת ור"י שלא לשמוע אליו אלא לילך אחר בעלי התו' כי קבלה בידו שר"ת ור"י וצרפתים היו גדולים בחכמה ובמנין יותר מן הרמב"ן ומתוך זה ניתן לבעל דין לחלוק ולומר קיים ליה כחד מנהון הספרדי כספרדים וכל א' בורר את שלו ועם ועם כלשונו וסובר התורה ירושה היא למשפחות ולא זו הדרך ולא זו העיר כי מימות רבינא ור"א אין קבלה לפסוק כא' מן הגאונים או מן האחרוני' אלא מי שיוכשרו דבריו להיות מיוסדים במופת חותך ע"פ התלמוד והירושלמי והתו' והתוספת' במקום שאין הכרע בתלמוד ובגלל הדבר לא יכולתי להתאפק ולמשול ברוחי מלעשות ספר וחיבור אף שאין קץ לדיבור כמ"ש שהזהיר החכם עליו מ"מ צוקי העתים והירום דעת המחולקים כמבואר הביאוני הלום להעלות בספ' ושמתי לבי לתור בחכמה ולחקו' אחר שורש הענין והעבודה שלפעמים שבוע א' ישבתי משתומם בדמיון השכל עד שיגעתי ומצאתי שורש העניין ואז כתבתו בספר וזו היא שיטתי להביא כל הדיעות קדמאי אמצעי ובתראי פוסקי' ומחברי' ומנהגים הלכה והלכה בעלי תשובות כותבים איגרת קובצים וליקוטים כדי שלא יביא בעל דין לחלוק ולומר ראה איך שכ' מחבר זה דיניו ופסקי' לפי דמיונו בראייה מספקת אלמלא ראה מחבר זה דברי הספר או איגרת תשוב' של הרב ההוא לא נקט לבו לחלוק ובודאי היה חוזר מדבריו ובזאת יראתי והבאתי כל הדיעות קדמאי דקדמאי ובתראו דבתראי בלי נשאר א' מהם מן כל הראיו' שלי באר היטב ולא נשאתי פנים לשום א' מהם או לבטל דעת האחרונים שבאו במגילי' ספרים בביאורי הפוסקי' והתשו' ובכמה מקומות שגו מבלי עיון שם הזך וכאשר חנני אלקים ויש לי כל ברוך המקום ברוב חסדו ירדכי לעומקה של הלכ' והייתי יושב ומתין בכל דין ודין קודם שחתמתית וחקקתיהו בספר וכת' הכל בביאור יפה ובראיו' מופתי' אף שהדה שלפנינו לעת ההיא מרוב חלשות ורפיון ידים אין יכולת בשכלו להשיג שגדול א' מן המחברים יטעה בדמיונו וסוברים מ"ש בכת ישן אין להרהר אחריו ואין נותנין לבם אלא לסתור דברי חביריה וכל מה שיצא מפי אדם אפי' הוצק חן בשפתותיו ופיו מפיק מרגליות א"ה אומרי' מה גבר מגוברין הלאגם לנו יש לשון לימודים ויד ושם בתלמוד כמותו אבל האמונה באמונת שמים שהוכחתי כמה פעמים בפרט מן הפוסקים האחרונים שטעו בכמה מקומות מן התלמוד כאחד מן התלמידי' הטועי' בעיון הלכה ע"כ שמתי פני כחלמיש לאמור עליהם אמרתי פני עליון כולהון אכן כאדם ידרושון ולכן לא אאמין לשום א' מן המחברים יותר מחביריו אף שיש הכרע גדול בין מעלותם למי שהורגל בהם בעיון רב מ"מ התלמוד הוא המכריע וראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו ולפעמים מחבר אח' כיון ההילכתא ולא מטעמיה מי היה גדול בחכמה ובמנין כר"ת בזמנו והוא התיר אשה שזינתה עם הגיו לכשיתגייר וכת' עליו כל האחרונים אשר לא הגיעו למעלתו שטעה בראייה ובמופ' וחזרו הר"ם והרא"ש וקיימו את דינו וכתבו דהלכתא כוותיה ולא מטעמיה בעבור כל זאת דרשתי וחקרתי היטב בז' חקירות ובז' בדיקות אחר כל מקור וחוצב ההלכה בתכלי' היגיעה והעיון ובמעט שינה ברוב שיחה עם חביריי ותלמידי יות' מכולם עם הספר כל הקורא בו ימצא מקום חוצב עם המופתים יבין וידע וישכיל ושלא הנחתי שום מחבר שלא עסקתי בעיוני קודם חיתום גזר דין וגם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור כאילו הראוני מן השמים ונת' לי הרמנ' ואמיץ כח ממלאכית הרקי' ופתחולי שערי אורה לומר עסוק בתורה דון ואסור והתר והורה הוי גברו כארי שבחבור' כתוב על ספר והבא לבם תשור' ובחול' מחכמת' ליראיו בטחתי וחפץ ה' יצליח בידי וקראת שמו (ים של שלמהו אקוה לאל כשמו כן הוא כי מלא הוא על כל גדותיו בפי' השמעתת) ופסק הלכה סתימו' התו' לפעמים וסתימות הרא"ש עם כל דעת המחכמים וחידושים מכל התשוב' וכתבי' שהוסיפו האחרונים ואקוה יתקלסו ממנו עילאי ותתאי כי בשם ה' בואי ללמד וכן יספיק ה' בידי ויאר עיני בתורתו וידביק לבי במצותיו אמן:

אמר שלמה אמרתי אחכמ' והיא רחוק' בקשתי למצו' דברי חפץ ולכתו' יושר דברי אמת ולהעלו' בספר כל דברי חכמים בעלי אסופו' וכל משא ומתן שלהם כדר"בנות ולחתו' גזר דין בראייות חזקות במסמרות נטועים ודמיתי בלבי אף שאמר החכם עשות ספרים הרבה אין קץ הוא המכוון שאינו מן האפשרי לעשות ספר וחיבור שיספיק מבלי זולתו ויפאר עליו עושהו ה' לך שלחן ערוך ע' כל כליו א"א כי מרוב הוספה יתרבה עליו הוספות אחרות באחרית הימים כעניין שהזכרתי בהקדמתי הראשונה אבל מ"מ הרשות נתונה לחקור ולעיין ולדעת כל חכמות תורניים ושיחותם וכל בניינם כפי אשר יד האד' מגעת ולסתו' ולבנות כפי אשר יגזרו עליו מן השמים ועתה אני אודה ולא אבוש כי לא ירדתי לדעת החכם במה שאמר לעשות ספרים אין קץ כי הזהיר החכם כפשוטו והפך פניו נגד המחברי' ועושי ספרי' שרוצים לתקן כל השאלות מבלי ספקות ולהארי' בראייות כדי לחזק דבריה' כחומה של ברזל אין קץ לדב' ונלאה בפר' איש כמוני שהוכרחתי להביא כל הדעות עד שעלה מסכת בבא ק' שחיברתי בערך ספר שלם מן המחברים ואח"כ התחלתי לחבר מסכת יבמות ובשתי שנים לא הגעתי אלא לחצי המסכתא ועל כתובו' יגעתי שנה תמימה ולא הגעתי אלא לשני פרקי' ופרף מצות חליצ' עסקתי חצי שנה ויותר העירוני רעיוני והשיבו לי כליותי נבול תבול וגו' ר"ל הקוראבו עד מתי יהי' יגיעך ולישא המש' הגדול שא"א לישא במשא וא"א להוציא מכח אל הפועל בב' טעמים או מבלי זמן להכיל כל החיבור או מפני גדול שילאו בו כל הקורי' וישטטו בו עיני המורי' וכמה משאות לא ישאוהו. וכמה מקומות לא יסבלוהו. וכל הכחול ודיו לא יכלכלוהו. וכל הסופרי' לא יכלוהו. מרוב גדלו והנה חכם ר"מ בר חסדאי שהוזכר בין הגדולים בתשו' שחיבר כ' תמיד נגד הפילוסופי' ועשה יריעה קטנה ובו מצאתי וז"ל רבינא ור"א כת' את התלמוד כי ראו שאינו מתקיים ע"פ כאשר נהגו דורות הראשוני' ועשו כדי לקיים הגי' ותהא נוחה הגמ' בפיהם ובלבם וכדי לקיים התלמוד לקבל שכר ואע"פכ לא כ' הגמ' רק לד' סדרים והניחו ב' סדרים שאינם נוהגים כדי שיכולים להספיק וללמוד בד' סדרים ואנו מניחין רובן ומעמיקי' במקצת חצאי מוסכתות וניעורי' יום ולילה בעמוד א' ולמחר התעיף בו עיניך ואיננו וכ"ז נסינו ומצאנו הטורח והיגיע ומצינו בחכמים המצירי' על הדבר ראו בחזיון לילה כי כמה מרביצים התורה נענשו על הדבר כי על ידם נתמעטה התורה ולומדיה וכן נגלה להם בחזיון הלילה כי על ריבוי הדעות נתחדשו הגזרות ושמענו כי ר"י כשראה תוספי כתובות דקדוקים וגלגולים על פירושיה וירע בעיניו ונצטער על התורה שתתמעט ואמר מה שאמ' והקדם ר"י ב"ש בן אחותו החוצב בהר ומשבר סלעי' כשמיר היורד לעומקה של תורה והלכה ומהר לגלות הסוד בפלפולו אמר ראוי להמתין עד ביאת גואל עד שיתקיים המקרא ואשפוך את רוחי על כל בשר וגו' ונהיה לומדים ולא נהיה שוכחים שנא' ונתתי את תורתי בקרבכם וגו' כי אז יהיו המים הרווחים ושניהם ארוכי' ויאבד לב טיפש ואז נוכל להגיע ולקדם אבל עתה אשרי מי שיוכל להסיר המכשול הזה מלפנינו כו' ע"כ ויותר מזה האריך בעל ספר המדו' ודומה לזה בס"ח ואבי' סעד לדבריה' כי עשות ספרים אין קץ ובודאי מה שהזהיר החכם גם על מחב' ספרים אמר דאי כדברי רבותינו דפ' מושין פס'ן למו' הל"מ ולעשות ספרים אין קץ מאחר שאינו אומר תשובה על השאלה וא"ת למה לא נכתבו דברי סופרי' כו' אלא הזהיר החכם כפשוטו ואמר ויותר ממ' שהזהרתי לשומעי דברי חכמי' ומחלוק' ולחקיק דברי' על לוח לבך לבלתי יסירו ממך כל הימים וש"ת א"כ אתקן הכל וכל דעת החלוקה יהי' חקיקה וכל הראייות והשינויים אעלם על יריעה לחבר כל הדברי' להיותם כשלחן ערוך אל בני לא טובה השמוע' הזהר יותר מאזהרה ראשונה למשול ברוחך על עשיית ספרים אין קץ כלומר שתעשה ספרים מבלי קץ ותכלית כי בתקו' יתקלקל הענין ויצא שכרו בהפסדו והשלחן אשר דמית לערוך יתהרס ויתקלקל הכל וישכח כל הטובה אלא אם יאוה לבך לעשות ספר וחיבור תחברו בתכלית הקיצור שיהיה קץ לכל דבר ומכל זאת יראתי ונרתעתי לאחורי ולבשתי רוח חדש' והיה בדעתי שלא להעלו' כל הדעות המבוכי' בספר בפרט אורך הפלפול אלא בראייה קצרה ולפעמי' בתכלי' הקצור א"ל היכ' שיש צורך גדול שנפלה מבוכה בסוגיא דשמעת' זה אומ' בכה וזה אומר בכה דעתי לפרשה סוגיא באר היטב רק אותן המסכתו' כיון שעלו בשלמותן שוב לא ירדו ויהיו לי לנפש בניין ופרק מצות חליצה היה מן הראוי לקצר אלא מאחר שהגאון מהרר"י ברונא עשה תיקון להל' חליצה וצור' המנעל וראיתי בו מקצת דברים הנאותים וכ' הכל בביאור יפה ובראיו' מופתיי' כי בענין המנעל ראיתי מכמה מורים מה שאינו מוסכם בעיני כלל ורבים לא חקרו אחרי שורש ההלכה אלא מסדרים החליצה מתוך הסדר כמו שמסדרים ההגד' בליל פסח מתוך הסדורי' ועכ"פ היה בדעתי להיות יושב ומתון בכל דין ודין קוד' שאחתים ואחקוק בספר כמו שעשיתי עד הנה ולראות ולעיין אחר כל המחברי הראשוני' והאחרוני' כבראשונה ולירד לעומק' של הלכה כאשר חנני אלקים ויש לי כל ברוך המקום ברוב חסדו כל הרואה במה שעבר ידע שת"ל לא מן חסרון העיון וטורח והיגיע וקוצר השכל אקצר לפעמים או ח"ו שסמכתי ברוח הגאוה ברוח יתירא חלילה לולי המניעה מהטעמים שהזכרתי ומ"מ אף שאבא לקצר אפ"ה מה שנפל בסוגיא בסדר קדשים וטהרות וזרעים חלילה לי לדלג אף שאינו נוהג כמ"ש הסמ"ג בהקדמה וכן עשיתי במס' שעברו וכן עשיתי במס' כמדומה ב"ב וכן היה בדעתי לסיים כל החיבור כך אלא שכבר ארז"ל ל"ה המחשבו' מועלות אפי' לד"ת הקדוש' וכן היה כי חדש מקרוב בא לידינו ספר וחיבור שעש' מהר"י קאר"ו על הטורים והראה כמה חידושים מספרים הקדמונים שלא היו בידים בימים שעברו ותשו' נכריות וחידושים אשר נמצאו בכל הספרים ולא חיסר דבר מכל אשר עלה במחשב' לפניו וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו אבל עשה פשרות בענייני פסקי הלכות מדעתו מסברת הכרס ברוב הפעמים בא"וה נגד הקבלה אשר קבלנו ונהגו עד הנה והתלמידי' הולכי' אחר דבריו ופסקיו ולא ידעו שבנפשם הוא שהוא הכריע כמה פעמים נגד התוס' והפוסקים אשר אנו נוהגין לפסוק כוותייהו והנה שגו בזה מאחר שראו שכ"כ בספרו שכך הלכ' אמרו כ"כ הקאר"ו להדיא כי כך העניין הרע אשר לפניהם מה שכ' בספר יאמינו אם יעמוד א' חי וצוח ככרוכיא שאין הדין כן בראיות גמורות או אפי' בקבלה לא יחישו לדבריו כאשר כתבתי בהקדמ' ראשונה ובפרט האידנא שבעונות הרבים הנסמכים מרובים והלומדים מועטים ומ"ה תופסי' דברי הספר אשר מצאו בו כל החידושי' ובזה הושוו הקטני' לגדולים והנערים לזקנים אני הגבר אש' בעו"ה ראה כל אלה ולא די בזה למהר"י קאר"ו מה שעשה פשרה על אילו שלש' הגדולים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם היכא שהושוו שנים מהם דאזלינן בתרייהו ולא חש לכל הגדולים האחרים כאילו מסורה הקבלה בידו מימות הזקני' אלא אף במקומות אחרים עשה פשרה כגון דורון לעניין י"ט שני שה"ג וכל בעלי התורה וכל האחרוני' אוסרים ואף מהרא"י כתב לאיסו' וכך נתפשט בארצנו והוא כ' להיתר והלך אחר הרוב אשר אין נר' לעינים וכן בכמה מקומות לא ירד לעומק' ההלכ' לגודל המלאכה רבה שהיתה עליו כאשר תמצא בחיבורי בכמה וכמה מקומות ובהגהותי על הטורי' זאת ועוד אחרת לא היו לפניו ספרי' מוגהים והעתיקם בטעות כאשר ימצאו בדפוס ולפעמי' בנה יסוד על הטעו' ההוא ע"כ הוכרחתי להעלות על הספר דבריו באריכותיה' וגלגוליהם וצרופיה' במקום דאיכא למטעי ולהוציא מלב התלמידים שלא יתלו עצמם בחיבוריו ולומר עלי באחרי' הימי' שלא ידעתי ממנו ע"כ באתי לחזור למנהגי הראשון להאריך הכל דין ודין ולהביא כל חידושיו אף שלפעמים אין בהן צריך אלא כדי להיותו מצוי בספרי ולחוות דעתי גם אני וע"כ חזרתי ותקנתי מסכת חולין שתלוי בו כללי' גדולי' בדת יהדותינו באריכות ובביאור יפה כל הלכו' שחיטה ובדיקות הדין והמנהג וכן בא"ו ובפ"ק דחולין תמצא נמי דיני דש"ץ ובפ' כ"ה תמצא כל דיני הל' נ"י בכל מה דצריך לן ולכל ישראל בגולה בכלל ובפרט וע"כ הוכרחתי להאריך:

רבש"ע האר עיני בתורתך ודבקני במצותיך ובהם תאזרני חיל אמן אמן סלה: