ים של שלמה על כתובות קסז

א מתניתין בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי ולמה נשאת ליום הרביעי כדי שתבעל בליל חמישי ואם ימצא טענת בתולים ישכים לבית דין בעוד כעסו עליו ולא יתקרר דעתו שפעמים בשבת בתי דינין יושבין ביום ב' וביום ה ופריך תלמודא ותנשא באחד בשבת שלמחר נמי יושבים כו' ומשני שקדו פירש מיהרו חכמים ואימנו לתקן תקנת בנות ישראל שיהיו אדם טורח בסעודה שלשה ימים ראשון ושני ושלישי ואיירי שלא הכין עצמו מקודם על הנשואין כגון שכלו זמן הבתולה לאירוסין דהיינו י"ב חודש ביום א' ואז הוא הדרך להתחיל ולהכין לצורך הנשואין אבל היכא שהכין עצמו מקודם אין צריך ג' ימים וכתב רבינו אפרים אי אמר החתן לא טרחנא אלא אכניסה בלא סעודה לא זו שהיא יכולה לעכב אלא אפילו אי קרובי הכלה בעו דלעבד סעודה כפינן ליה למעבד סעודה כפום מנהגא דחזייא לדידיה ולדידה ומסתמא כמנהג המקום וכן כתב שמעשה בא לפני רבו הרי"ף והורה כן וכן הסכימו האחרונים ונראה לי ראייה לדבריו מדקאמר שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל משמע דבדידה תליא דחשו חכמים לכבודה ומדבריהם משמע דהוצאת הנשואין על החתן וכן משמע לקמן גבי מת אביו של החתן כו' אם לאו שמתניא בקנין מקודם כי הכל לפי התנאי

פסקא

ב הקשו בתוספות ותנשא בליל ה' ותירצו דלית כתובה דלא רמו בה תיגרא ואי יעש' נשואין בליל' איכ' למיח' שמא יטרד ולא יבעול במרדכי כתב דאין דרך לעשות נשואין בלילה אבל מן הדין עושין חוץ מליל שבת דאין עושין כלל דהא חופה קונה גבי בתול' למעשה ידיה ולמציאות' ונמצא קונה בשבת וה"ה דאין מקדשין וקודמין לעשות נשואין בלילה לאלמנה דאז אסור לבא עליה דגבי אלמנה ביאה קונה ונמצא ביאה ראשונה בשבת ומשום הכי אסורה לטבול בליל שבת דהא אסורה לו לבעול וכן כתב מהר"י לוי ובמוצאי שבת נמי אסורה לטבול דלהרחיק הטבילה מן החפיפה לא שרינן לכתחילה ולחפוף בלילה נמי לא דמהמת לביתה וחיישינן דלא חייפא שפיר כדפריש רש"י גבי הילכתא אשה חופפות ביום וטובלות בלילה אע"ג דמותר לחוף ולטבול בלילה כדמקשינן הילכתא אהילבתא ומשני היכא דאפשר כו' וכן נוהגים לטבול אף ביום או במוצאי שבת ויום טוב היינו היכא דחל טבילתה בכך והוי כזמנה אבל לכתחילה שלא בזמנה לא שרינן והיכא שהיא טהורה צריך לבוא עליה מבעוד יום אחר ברכת נשואין דהיינו קודם ברכו כמו שפסק מהר"ם ורוב האחרונים ולא די ביחוד לבד אך בהעראה סגי וכן הורה הגדול מהר"ר שלום מווינא לתלמידו מהר"י לוי דלא סגי ביחוד אלא בעי לעשות מעשה וליכא קפידא כלל במה שיאמרו הקהל ברכו ויקבלו עליהם שבת אלא הוא עם שושבינים יעשו עדה לבדו ויקבלו עליהם שבת אחר היחוד ויתפללו ברכו עמו והיכא שהיא נדה דבלאו הכי אסורה (לא) [לו] שרי לעשות החופה אף בשבת אבל קידושין אסורין לעולם בשבת ולפעמים מושכין החופה עד הלילה אפילו בשבת סומכים ארבינו תם שבשעת הדחק התיר לקדש בשבת אף שכתוב לשם בהג"ה מימוני וכן בסמ"ג שלא הורה כן הלכה למעשה היינו היכא שלא היו בדעתו לקדש אלא בשבת אבל היכא שהכינו עצמם לעשות הקידושין וחופה ביום ומשום קטט ומריבה ושאר אונסים אישתהה שרינן מסתמא דהפסד מרובה ודבר מצוה הוא ושרי אבל בשאר לילות אפילו לכתחילה שרי ולא כא"ז שכתב בתשובה אשה שקבלה גירושין בלילה אינו גירושין וספק אם אמרינן ה"ה קידושין דכתיב ויצאה והייתה ואיתקשי להדדי עכ"ל ונמצא כתב במרדכי ריינוס שבימיו היו חולקים עליו גדולי הדור אף גב' גט וכן גבי קידושין והרמב"ם כתב להדיא באריסין כל ימות החול בין ביום בין בלילה וכן הורה מהר"י וויל בתשובה ואני מצאתי במרדכי דגיטין בהגהות ומעשה היו בימי רש"י ז"ל על אשת משומד שנתרצה לתת גט לאשתו והורה רש"י לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עוד השיב אע"ג שהשליח נותן הגט בפני ג' משום דדמי למשפט אפילו הכי כיון דקיום שטרות דרבנן יכול לתנו בלילה ולא דמי לקיום שטרות דעלמא דתחילת דין הוא אבל הכא סוף דין הוא ע"כ ונראה בעיני דמה שהשיב רש"י שיכול לתנו בלילה קאי נמי על מעשה שהיו דומיא דאשת משומד שהקיל בה משום דוחק וחשש עיגונא אבל לכתחילה אסור כשאר קיום שטרות שלא מקיימינן בלילה כמו שכתבתי בפרק מצות חליצה סימן כ"ו גם מצאתי בדברי מהר"י כתב שמורי הוראה שלפנינו לא רצו ליתן שום גט אחר תפילת ערבית אפילו מבעוד יום מאחר שיצא הדבר מפי האור זרוע אכן יש חשש אחרת היכא שנתן הגט הבעל בעצמו משום דהוי גט שלא ניתן בזמנו ור"י כתוב כל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח ואותה חששא אינה אלא כשהוא לילה משום דאז חשבינן ליה כיום אחר ואפילו הכי נראה היכא שעבר ונתן גט כה"ג ואיכא חשש עיגונא שכשר בדיעבד כמו שכתבתי בפרק ב' דגיטין סימן ה' וכ"ש היכא דאיכא חשש עיגונא שיכולים לכותבו וליתנו בלילה (זה שייך לתחילת הפסקא אחר תיבת נמצא ביאה ראשונה בשבת) דאמרינן בירושלמי אמר רב מתנא הדא אמרת אילן דכנסין ארמלין בערב שבת צריכין למיכנס מבעוד יום שלא יהא נראה כקונה קנין בשבת וכתב הרא"ש לפי שאלמנה אין לה חופה ובשעת יחודו של ביאה הוח זוכה במציאותה ובמעשה ידיה הלכך צריך להתיחד עמה בע"ש מבעוד יום הלכך אין להכניס בתולה לחופה בשבת דעל ידי החופ' הוא זוכה במציאותה ובמעשה ידיה והוי לה כקונה קנין בשבת עד בא

ב מסקינן עכשיו ששנינו שקדו מה ששנינו בפרק אע"ג הגיע זמן של הבתולה להנשא דהיינו י"ב חודש לבתולה ולאלמנה שלשים יום אוכלת משלו הגיע הזמן באחד בשבת שאין יכול לישאנה מפני תקנת חכמים אנוס הוא ואינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא או היא קודם הזמן או שפרסה נידה אינו מעלה לה מזונות ואף שראויה להכנסת לחופה אף בימי נידות כאשר אפרש בפ' אע"פ בע"ה סימן ו' מכל מקום יכול הוא לומר לא בעינה לכונסה מאחר שאינה ראויה לביאה והוא הדין היכא שנעשה הזמן בקנין ביניהם לעשות הנשואין יותר מי"ב חודש או פחות ובא אונס כה"ג אינה מעלה לה מזונות ויתר דינים מהגיע הזמן אפרש בפ' אע"פ

אמר רבא לענין גיטין אינו מועיל שום טענת אונס אלא לעולם התנאי קיים והגט כשר דגזרינן משום צניעות ומשום פרוצות צנועות דאי אמרת לא ליהוי גיטא זימנין דלא אניס וסברה דילמא אנוס ואינו גט ומיעגנא ויתבא פרוצות זימנין דאנוס ואינו גט ואמרה דלא אנוס כדי שתנשא ותמצא היא באיסור אשת איש ובניה ממזרים משום הכי תקנו דאין שום טענת אנוס מועיל ואיכא דאמרי אמר רבא וכן לענין גיטין איכא טענת אונס ופסקו ר"ת ורי"ף והתוס' דהלכה כלישנא קמא דרבא וכתב ר"י דשלשה עניני אונס הם אונס דלא שכיחא כלל כגון ההיא דמי שאחזו הרי זה גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או שנשכו נחש ואכלו ארי לכולי עלמא לא הוי גט דאונס כה"ג ליכא למגזר משום צניעות ומשום פרוצות דלעולם לא יטעו הצניעות ויסברו שהוא אונס כזה כיון דלא שכיח ופרוצות נמי לא יאמרו על אונס גדול כזה שאינו אונס ואונס דשכיח כגון האי שאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין לא ליהוי גיטא ואתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא שהייתה מעברת הנהר לצד אחר לכולי עלמא הוי גט מאחר דשכיח איבעי ליה לאתנוי וכיון דלא אתא איהו דאפסיד אנפשיה אבל אונס דשכיח ולא שכיח בהא פליגי הך תרתי לישני והילכתא כלישנא קמא ואין חילוק בין אונס הבא בידי שמים לאונס אחר

ד פסק השיב מהר"ם על שמעון שנתקשר בקנס שאם יגיע בן ראובן לי"ג שנה שיהא ראוי לקדש אז הוא יקבל קידושין ממנו לבתו או היא תקבלה בעצמה ומת שמעון קודם שהגיע בן ראובן לי"ג שנה ועתה תובע הקנס מיורשי שמעון והשיב שפטורים היורשים דאפילו אביה היו פטור באונסים והיכא דהוי חלה הוה אונס כדאמרינן הכא כל שכן מיתה דאין לך אונס גדול מזה ע"כ במרדכי ריינוס ודומה לזה פסק גבי אשה שהשכירה בית ומתה במרדכי בפרק האומנין וכתב מהר"י וויל בתשובה דוקא כה"ג שנתקשרו בקנס אבל אם נתן שטר חוב על הקנס חייבים דגבי שטר חוב אין מועיל שום אונס ונראה שאם היה מת ראובן ושמעון היו רוצה לחזר דאז היו שמעון חייב לקיים התנאי או לשלם הקנס ולא מצי אמר אדעתא דהכי לא נחתנא להזדווג שאם הייתי יודע שימות אביך לא הייתי לוקח אלף זהובים והייתי נותן לך בתי או אם מת אבי המשודכת ויאמר המשודך כה"ג לא היו טענה דהא מהר"ם לא פוטר מיתה משום אומדנא ולומר אדעתא דהכי לא קמתחתן שאם היה יודע שימות לא היו נותן ביתו לנער קטן אלא לאיש הבא בשנים לתועלת היתומה או היו מזדווג חיתון אחר אלא משום מיתה שהוא אונס פטרו ועיקר דברים אילו כתבתי פרק איזהו נשך סימן לג' והיכא שנתקשר בקנס ובני המשפחה מוחים כתבתי בפרק המוכר פירות סימן ל' ואב שהשכיר מלמד לבנו ומת נמי דינא הכי כאשר כתבתי בפרק השואל סימן י"ח

התניא הרי שהיו פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואח"כ קוברים את המת ואינו קורע ונוהג ז' ימי המשתה וכתב הר"ן וזה לשונו ואם תאמר והא יום מיתה וקבורה מחייב באבילת מדאורייתא כפי סברת הגאון ז"ל והיכי אתא שמחת החתן שאינו אלא מדרבנן ודחיא אבילות דאורייתא לא קושיא היא דבית דין מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ולפי זה אינו ראוי להתעסק בדברים של שמחה כל אותן היום אלא שאינו חייב לעשות מעשה אבילות והיינו שב ואל תעשה ונחזור לסוגיא שאמרו ואח"כ קורע ונוהו ז' ימי אבילות וכל אותן הימים ז' ימי אבילות וז' ימי המשתה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ואין מתיחדין זה עם זה שמא יבעל ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום ופרש"י כל שכן לאחר שלשים והכ' פרושו אין מונעין תכשיטין כל שלשים יום אע"פ שהן ימי אבילות ופשיטא היכא דמת אביה או אמה דנוהג ז' ימי אבילות ותשלים שלשים כדינה ואפילו מת חמיה או חמותה דנוהגת עמו אבילות מכל מקום הכא שהן ימי שמחה אין מונעין ממנה כל שלשים וכל שכן לאחר שלשים והיינו משום דלא אשכחן לאסור האשה במלבושין ותכשיטין לאחר שלשים ואפילו על אביה ואמה והרא"ש והר"ן כתבו מפירש רש"י משמע דשאר נשים מונעים ממנה כל שלשים יום וליתא דאמרינן באבל רבתי דמותרת אשה בכל דבר כגון תספורות וגיהוץ אחר ז' כדי שלא תתגנה על בעלה ומשום הכי מפרשים דלא קאי אהא דלעיל אלא מילתא באנפי נפשא הוא וה"ק אין מונעין תכשיטין לכלה שאירע לה אבל אפילו אירע לה אבל תוך שלשים יום לשמחתו אי