ים של שלמה על גיטין שנח

לאשמועינן דאפי' בכה"ג פסול דלאו בני עשוי נינהו ושוב חוזר ופירש בנכרי כיצד יעשה שיהא כשר חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך דלפניהם ולא לפני נכרים כשעשו ע"פ נכרים אבל אם העשוי ע"פ דייני ישראל אפילו אם גוי כפוי הוא לא מקרי בפני נכרים וכן פי' בה"ג ואי חובטין אותו נכרים על פי ישראל ואומרים עשה מה שישראל אומר לך כשר וכן נראה דלפי מה דלא ידע דשליחותייהו קא עבדינן וכי ס"ד שיהא המומחה עצמו צריך לכפותו ולא ישתדלו הדיוטת לכפותו על פיו הלכך אפילו נכרים על פי המומחה הוי כאלו בעצמו עושה ובתוס' נמי קתני עשה מה שישראל פלוני אמר לך משמע שהו' המומחה ועל פיו דוחקין אותו ובירושלמי בסוף פרקין נמי אמרינן תני גוים שעשאוה במעשה ישראל כשר מתני' אמרה כן ובנכרים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אמר לך ולא מה שאני אומר לך ועוד ראי' וקצרתי ומסיק אמר ר"נ אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל פי' לכהונה ובנכרים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו ופריך ממ"נ אי נכרים בני עשויי נינהו איתכשורי נמי ליתכשר אי לאו בני עשויי נינהו מיפסל לא ליפסל אמר רב משרשיא דבר תורה גט מעושה בנכרים כשר ומ"ט אמרו פסול שלא תהא כל אחת ואחת הולכ' ותולה עצמו בנכרים ומפקעת עצמה מיד בעלה א"ה שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו ונהוי שלא כדין כישראל וליפסול אלא הא דרב משרשיא בדותא היא וטעמא מאי כדין בכדין ישראל מיחלף שלא כדין בכדין ישראל לא מיחלף ע"כ בסוגיא וכתב מהרא"י קאר"ו וז"ל פירש"י בדותא היא בודאי לאו בני עשוי נינהו כדין דנכרי' שעשאוהו ובדין תורזה אע"ג דלאו גיטא הוא גזרו בי' רבנן לפסול בכהונה משו' דמיחלף בכדין ישראל ואתו למימר שעשאוהו כדין לא פוסל וההוא גיטא מעליא הוא עכ"ל משמע בהדיא דבדין דגוים מדאורייתא נמי מיפסל ולישנא דר"נ כמו הכי דייק דקאמר פסול ופוסל דמשמע דלית בי' שום צד גט אלא שפוסל בכהונה ולפיכך יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' ב' דבדין גוים פסול הוא ולא בטל ואפשר דס"ל אע"ג דאמרינן הכא דהא דרב משרשיא בדותא היא כיון דחזינן דבפ' חזקת פריך תלמודא ממתני' דגט המעושה ומשני הא איתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תור' אפי' בנכרי' כשר וכו' ק"ל כוותי' ומ"מ קשה דאמאי דאיתמר הכא בדוכתא דבדותא היא אית לן למיסמך טפי ואפי' אי בעי למיחש לההיא דפ' חזקת ה"ל ספק מגורשת ולמה כתב פסול דהיינו פסול דרבנן ואם נשאת לא תצא כדין פסול הנזכר באותה הלכתו' כמבואר בדבריו בפ' עשירי ע"כ ויפה כתב אלא שנראה בעיני שהרמב"ם אגב שיטפא דגט מעושה שלא כדין בישראל דפסול כתב כן ולישנא דתלמודא נקט ואע"פ שאינן דומין דשלא כדין ישראל הוא פסול מדרבנן ולמה דפרישית לעיל הוי בכלל פסולי דרבנן דבכולהו אם נשאת תצא אם לא יש לה בנים ומ"מ נראה דוקא שיאמר רוצה אני ולא מסר מודעא לכל הפחות צריך שיאמר רוצה אני בפרט מאחר שהו' שלא כדין ומה שכתבתי שבמסר המודעא אפי' מעושה כדין אינו גט כלל זהו פשוט דבגט ובמתנה מהני אפי' מודעא אפילו הוא תולה באונס והוא שקר מ"מ הוי מודעא דס"ס גילה שאינו נותן הגט מדעתו והוי ביטל לגט כמו שכתבתי בפרק ח"ה סי' ס"ג ואין להביא ראייה מדברי הטור שכתב וז"ל והמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעא כיון דמדעתו מגרשה אינו חשוד לקלקל בידי שמים ומ"מ לכתחלה טוב הוא שיבטל מודעא אפי' במגרש מרצונו והא דאינו גט כשהוא אנוס דוקא כשלא אנסוהו אבל אנסוהו כגון שהוא חייב להוציאה ואינו רוצה ואנסוהו ב"ד עד שהוציאה הוי גט ומצוה על כל ב"ד שבכל מקום ובכל זמן לכופו לגרש דמשמ' דלא מהני מסור מודעא וכן עלה על דעת האחרונים דאפי' בביטול מודעא קאמר הטור וקאי אדלעיל מיני' הא בע"כ ליתא דאפי' אנסוהו בדין צריך שיבטל מודעא כדתנן בעירובין בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני היינו שיבטל המודעא בפירוש אלמא דאפי' אנסוהו בדין כל שלא ביטל מדעתו בפירוש אינו גט והר"ש בר צמח השיגו נמי בתשוב' שכתב עליו שלשון זה שכתב הטור הוא מסודר שלא על הנכון דמשמע מדבריו שכל מה שכתב למעלה היינו בלא ביטול ולא הוי גט ובביטול הוי גט איירי נמי שאנסוהו שלא כדין וליתא שאם אנסוהו שלא כדין אפי ביטול מתוך האונס לא הוי גט כשר דהוי גט המעושה בישראל שלא כדין ועוד משמע מדבריו דבדין אפי' לא ביטול הוי גט וזה טעות ג"כ דבדין בעינן דמבטל למודעא אע"ג דארצי והכי ה"ל למיכתב ה"מ כי מסר מודעא אם אנסוהו שלא בדין פסול ובדין כשר ומצוה לכופו וכו' סוף דבר סידור ענינים אלו בזה המקום אינו נכון כלל וטעות סופרים הוא ואין ללמו' ממנו עכ"ל אבל אין צריכין לכל זאת דמעולם לא עלה על דעת הטור לומר בענין מסירה מודעא אלא באונס לחוד מיירי וכן דייק בלישנא שכתב והא דאינו גט כשהוא אנוס כו' ולא כתב הא דאינו גט כשהוא מוסר מודעא א"ו כל עניין מבטל הגט א"ל שחזר ומבטל המודעא. אביי אשכחי' לרב יוסף דהוה קא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה ר' טרפון אומר כ"מ שאתה מוצא אגוריאות פי' אסיפות של נכרים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניה' ולא לפני נכרי' ד"א לפניה' ולא לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו קעבדינן מידי דהוה אהודאת והלוואות א"ה גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיח במילתא דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו

כח פסק כתב הרשב"א בתשובה שאלת ראובן הבעל מראובן קרוב של לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן את לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר ושיגרש לזמן קבוע ואח"כ נתחר' ראובן ומיאן בדבר והללו מתרין בו מצד הקנס עד שהלך לגזבר להתפשר עמו ולא קבל ומחמת יראה זו גיר' ראובן זה אלא שלא הי' בקי למסור מודעא אם נדון גט זה כגט מעושה. תשובה נ"ל שגט זה מעושה פסול כל שיודעים באונסו אע"פ שלא מסר מודעא שאין מסירת מודעא אלא היכא דשקל זוזא משום דמסתמא דמילתא אגב אונסא דזוזי גמר ומקני כל שלא מסר מודעא אבל תלוי' ויהי' לאו כלום הוא ואינו צריך הודעת כל דיודעין באונסין ותליוה וגירש אינה גרושין דהא ליכא זוזי ואין לומר כתליוה וזבין הוא זה דכיון שקיבל על עצמו מדעתו קנס אלף דינרין ובנתינת הגט הרויח ממון זה הוי כמקבל ממון דעלמא לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא כניצול מהפסד ממון וגריע טובא מהפקעת שאר וכסות כדמוכח בגמרא בהדיא דהפקעת דברי' דמיפטר מינייהו ע"י הגט לא חשבינן להו כקבלת ממון ע"כ. ומ"מ נראה דוקא שלא היו מאלו שכופין להוציא דבאלו פשיטא דלא חשבינן לי' אונס במה שהי' מחויב לפרוע הקנס א"ל שמסר מודעא להדיא כדפירש לעיל גם נראה כהאי גונא שיש עדים בדבר שבא לחזור ולא רצה לגרש אלא שהוכרח ע"י הקנס לגרש בעל כרחו כה"ג הוי אונס אפילו לא מסר מודעא אבל היכא דאינו ידוע כלל ממה שהי' מבק' למצא עיל' כדי לחזור ולא הי' יכול שמן הסתם הוא בא אחר נתינת הגט ואמר שהוכרח לגט מפני הקנס וכן נמצא, כתוב שהשיב הרב מיימון באחד שנשאל על ראובן שקנס עצמו במאה זהובים לאדון העיר אם יחזור את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גירשה, בביטול כל מודעא והשיב לא אמרינן גט מעושה אלא בשכפוהו שלא מדעתו ובדבר שאינו רוצה לעשות וכפוהו עד שעשה או הפחדו להפסידו א"ל יגרש אבל בנדון זה שהו' חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זו כפי' כ"ז שהוא מגרש ברצונו מגרש ואף על פי שאין בידו להחזירה א"ל יפסיד לא ה"ל אונס שזה רצונו מתחלה לגרש וברצונו הוא מגרש והקנס שעשה ברצונו להחזיק עצמו לגרש ולא ה"ל אונס וגבי מוציא אשתו משום שם רע אמרינן באומר יאסרו כל הפירות שבעולם עלי אם איני מגרשך היעלה על דעת כשיגרש שנאמר שהי' אונס בעבור הקנס אין לנו לומר כן כיון שברצונו נדר כ"ש בנדון זה שכל זמן שאין מגרשה לא נתחייב בקנס אם לא יחזירנה ואם יגרש לא יפרע ואמרינן בפרק מי שאחר ע"מ שתתני לי ק' זוז מגורשת ותתן ופסקו המפרשים אפי' לקח המעות בע"כ אין זה מעושה שכבר נתרצה בזה כן בנדון זה מה שכתבו רבותינו הצרפתי' שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהי' דומה לאונס ס"ל דמתני' דקנס וכיון הנדר ותלה בדבר א' שאמר כל הפירו' העולם כו' אין זה אונס כלל כשיגרשה אבל בנשבע לגרש דומה לאונס שתלה וכו' כיון שתלה הגט בשבועתו ובנדון זה תלה גיטא בד"א ואין אונס ועיין לעיל בפ' השולח סי' י"ב היכא שנתפשרו קרובי האשה עם קרובי הבעל על הגט כו'

כט הר"ש בר צמח כתב בתשובה נראה ברור שמה שעכבו האב מלצאת אין זו כפי' לגבי בן חדא שאפילו היה חובטין לאב עד שיגרש בנו לא מיקרי עשוי שאפילו היה בנו שרחמי האב על הבן לא מיקרי עשוי ועוד שאפילו עכבו המגרש עצמו כדרך שעכבו אביו לא מיקרי עשוי כגון שלא חבשו אותו ולא הכוהו והיה הולך ובא ברצונו בתוך העיר וחוץ לעיר ובלבד שלא יעתק דירתו ועוד שנראה שדירתו באותו מקום היתה עריבה עליו וכל עיקר לא היה מעתיק דירתו משם אלא כדי לעגן אותה מאישה והעיכוב לא היה אלא כדי שיעמוד בה לדין ואין זה אונס כלל וכתב עוד האונסי' שהם אונסים דאנפשיה אינן פסולין בגט וראייה מדאמרינן בפרק ח"ה גבי תלוי וזבין ודלמא שאני אונסה דנפשא מאונסא דאחרים וכתב עוד שאם יש אונס אחר אף על פי שהוא אונס בגופו אין אונסו לגרוע אלא שהוא אונסו לעשות דבר אחר שהוא מעצמו

הדרן עלך פרק המגרש וסליקא לה מסכת גיטין לאל בורא עולם: