ים של שלמה על גיטין שכח

מעשר חוץ מחמותו ופונדקית שחשדוה להחליף כדאיתא לשם במשנה דדמאי פ"ג הנותן לפונדקי' מעשר את שהוא נותן לה ואת שנוטל ממנה מפני שחשודה להחליף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאים אינו מעשר אלא מה שנוטל וזוכה ממנה שחשודה להחליף את המתקלקל אמר רבי יהודא רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה מודה ר' יהודא דנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף להאכיל את בתה שביעית ומסתמא דהלכה כסתמ' דמתניתן דמשוה חמות' לפונדקית ונותן לבשל לו ולאפות לו מעשר את שהו' נותן לה כדי שלא יהי' תקלה לאחרים ומעשר את שהוא נוטל הימנה מפני שהיא חשודה להחליף של זה בזה אבל הנותן לחמותו בין שנשא בין שארס' לו ונותן לשכנתו פת לאפות ותבשיל לבשל אינו חושש לא משו' מעשר ולא משו' שביעית מפני שאינ' חשודה להחליף בד"א בזמן שנתן לה שאור לעיסה ותבלין לקדירה אבל אם לא נתן חושש משום מעשרות ולפיכך מעשר את שנוטל הימנה ואם היתה שנת שביעית אסור שמא השאור מספיחי שביעית הוא ע"כ ואין לי לישב אלא שתופס דעת הירושלמי והר"ש הביאו וז"ל אמר רבי יודא כו' אף קדמיית' אדעת' דר' יהודא וה"ק דברי רבי יהודא שר' יהודא אומר רוצה היא בתקנת בתה ומפרש בירושלמי דר"י אומר נותן לחמותו כנותן לפונדקית וחכמי' א' כנותן לשכנתו דאינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר בפ"ק דחולין וא"כ הלכה כרבנן וחזר בספרו לעת זקנתו ממה שפי' המשנ' בילדותו שכת' והלכה כשני המאמרים שחכמים מודים לו ע"כ. אבל משביעית אינו קשה דמה שפסק דחשודה אשביעית ור' יהודא סבר דאינה חשודה להאכיל בתה שביעית דודאי להחליף לא חיישינן אבל היכא דלא נתן לה שאור ותבלין אמרינן נתנה מתנה משלה ואסורה. נחזור לסוגיא ולחלופי לא חיישי' והתני' אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה רבי שמעון בן אליעזר אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחברת' נותנ' לה ואוכלת השתא גנובי מגנבא חלופי לא מחלפא ופי' רש"י אשת חבר טוחנת כו' אשת חבר מסייע לאשת ע"ה בזמן שהיא אשת חבר טמאה דכיון דבימי טומאה אינה רגיל' ליגע בטהרות לא חיישינן שמא תטול ותתן לתוך פיה פי' דבר שאינה מעושר אלמא חשודה אשת ע"ה לגנוב משל בעל' ליתן לחברתה ובפ"ק דחולין פי' אע"ג דאשת חבר דאינה חשודה לא לאכול גזל ולא דבר שאינ' מעושר חיישינן לשכחה דעביד אינש דמנשיא ואכול מאי דיהיב להו אבל לתת לאחרים אי לאו דחשודה על הגזל לא מינשיא וכתבו עליו התוס' זה החילוק דחוק ועוד דאין זה גזילה דמקבלין דבר מועט מן הנשים כדאמר בסוף הגוזל בתרא ועוד דהרי היא מסייעת ידי עוברי עבירה ואסור לרבא בסת' ע"ה כדפירש רש"י לעיל. ולאביי רוב ע"ה מעשרין הן שרי לסייע אף בזמן שהיא טהורה דהא בוררת קתני במתניתן ואי אפשר שלא תגע ולפר"ת וכן ר"ח דאשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה איירי בתבואה של חבר ובתוס' קתני אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שאשת ע"ה מחזקת עצמה בטומאה שאז היא נזהרת מליגע בתבואה אבל לא בזמן שהיא מחזקת עצמה טהורה שאינה נזהרת מליגע ומטמאה רשב"א אומר אף בזמן שמחזקת עצמה בטומאה לא תטחון מפני שחברת' אשת ע"ה אחר שסוברות שהיא טהורה נותנת לה ואוכלת והשתא פריך בפשיטא השתא מגזל גזלה תבואה של אשת חבר בעל כרחה חלופי מיבעי אמר ר' יוסף לעולם לא חיישינן והתם נמי מודי' ואמרי תורא מדישיה קאכל

לג מסקינן בסוגיא העיד ר' יוסי בן המשולם משום רבי יוחנן אחיו שאמר משום רבי אליעזר בן חסמא אין עושין חלת ע"ה בטהרה אבל עושין עיסת חולין בטהרה ומניחה בכפישה או באנחותא פי' כלי בלאי חמתי' דאית ליה הכירא דאין רגילה ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין וכשבא ע"ה ליטול נוטל את שניה ואינו חושש הגבל שמא יגע ע"ה בחלה ויטמאנה דאמרינן ליה חזי אי נגעת בה הדרא לטיבלא והוא אינו חשוד לאכול טבל שבמית' ופי' רש"י אין עושין חלת ע"ה שאמר לגבל חבר הפרש חלה מעסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי כבר נטמאת כל העיסה ביד ע"ה והכהן יסמוך על הגבל שהו' חבר ויהא סבר שהחלה טהורה אבל עושין עיסת חולין כו' פיר' עושין תחילת העיסה בטהר' וכתבו עליו התוס' פיר' לפי שנטמאת כו' פיר' אם יפרש ממקום אחר על אות' עיסה חלתו טהור' ונרא' דבכל ענין אסור עיקר לא התירו אלא כדי חייו ולא התירו אלא היכא שנוטל שכר מכל העיסה אבל משום שכר חלה גרידה משו' ההוא פורתא לא התירו דחיישינן דלמא נגע ואין עושין תרומ' זיתיו בטהרה פרש"י לאחר שהפך זיתים לתתן בבית הבד אין מפרישין בדדין חבירין תרומ' מהן לעשותן בטהרה לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו והכהן סומך עליהן וסובר שהן טהורי' אבל עושין זיתן חולין בטהרה ונוטל כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר ומפרש בסוגיא בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה שאינם מקבלין טומאה דאי נגע בכלי לא מקבל טומאה ובעיסה גופא אית ליה הכירא משו' הני כלי שאינו רגיל להשתמש בהן וכשבא ע"ה ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש וטעמא מאי שרי רבנן לאקולי בתרומה כי האי קולי דאיכא למיחש דלמא הדר נגע אמר רבי יוחנן משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו דבדד

לד מתניתין אין ממחין ביד עניי' גוים בלקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום תנו רבנן מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל ומבקרין חולי גוים עם חולי ישראל וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום פירש רש"י אם מצאנו הרוגים עם מתי ישראל וכתב הר"ן ולישנ' ולאו דוקא ה"ה כשמצ' מתי גוי לבד שמתעסק עמהן מפני דרכי שלום וכן לפרנס עניים ולבקר חוליהם ובפי' אמרו בתו' מספידין מתי גוים ומנחמין אבליהם מפני דרכי שלום ובירושלמי לא שנו.. עם בכל אילו כלל ומ"ט לא שאין קוברן אצל ישראל דהא אין קוברין רשע אצל צדיק אלא לומר שמתעסקין עמהם ומחזיקין ידי גוים בשביעית אבל לא ע"י ישראל ושואלין שלומן מפני דרכי שלום ופריך איני והאמר רב דימי בר שישנא משמי' דרב אין עודרין עם הגוי בשביעית ואין כופלים שלום לא צריכ' למימר' להו, אחזוקו בעלמא כי הא דרב אדא אמר להו חזקו ורב ששת אמר להו אשרתא שאף הוא לשון חיזוק כמו אשרונ' וקיימינ' ומסיק רב חסדא הוה מקדי' ויהיב להו שלמא פירוש הר"ן מה שהו' מקדים להם שלום כדי שלא יצטרך לכופלו אם השאילו הם לו לשלום בתחילה ורב כהנא אמ' להו שלמא למר פירש ד"ש ודעתו היה לרבו וכתבו עליו התוספו' וצריך עיון שלא יהא בזה גונב דעת הבריות ועל חנם פי' כן דלא קאמר אלא אין כופלין לו שלום ואף שבי"ס גורסין שלמא למר שלמא למר פי' בגיליון לכל אחד היה מדבר כן ולא שהיה כופל

הדרן עלך פרק הנזקין

דין האיש עושה שליח להולכה בין איש ובין אשה ואשה עושה שליח בין לקבלה בין להולכה בין איש ובין אשה אפילו אמר הבעל איני רוצה שתהא שלוחי כלל אלא נתן לה גט ואפ"ה מגורשת. ואם עשתה אשה שליח לקבלה והוא אמר התקבל לה או הולך מגורשת מיד בקבלת שליח ואין יכול לחזור אבל אם אמר אי אפשי, שתהא שלוחה אפילו אמר לשליח הולך לה או התקבל לה אפ"ה אינה מגורשת עד שיבא לידה ואם רוצה לחזור קודם לכן יחזור וכ"ש אם לא עשאתו שליח לקבלה אלא שהוא אמר לשליח התקבל גט זה לאשתי שאם רוצה לחזור יחזור קודם שבא גט לידה. ואשה שעשתה שליח לקבלה וזרק לו הבעל הגט לתוך חצירו או לתוך ד' אמותיו מגורשת לענין שאסור' להינשא לכהן ואסורה להנשא ליבם ואינה מגורשת שצריכה חליצה

א האומר האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמרה התקבל לי גטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור רשב"ג אומר אף האומרת טול לי אם רצה לחזור לא יחזור וכן הלכ' כאשר נפרש לקמן בסימן י"ג ומהא דקאמר לפיכך אם אמר הבעל וכו' פי' רש"י וז"ל כיון דאמרינן אין יכול לחזור א"כ אין לו תקנה לבעל לחזור אלא א"כ אמר הבעל לזה שעשאתו היא שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות ידך כידה אלא שתהא שליח להוליכו לידה. ובכה"ג אם רצה הבעל לחזור כל זמן שלא הגיע הגט לידה יחזור שאינה מגורשת אלא מדעת המגרש והרי הוא אומר שלא יהא גט עד שיגיע הגט לידה. וכתב הר"ן עליו וז"ל אין הלשון נח בכך לפיכך נ"ל דה"פ דסד"א דכי נתן בהאומר התקבל רצה לחזור יחזור היינו משום דכיון דאתתא לא ניחא לה ולאו כל כמיניה לזכות לה גיטא ע"י אחר דחוב הוא לה וכשעשאה היא שליח לקבלה סד"א אעפ"י שאמ' הבעל לשליח אין רצוני שיקבלנו מחמת שליחות אלא שיזכה בו מיד מחמת הבעל דסגי ונימא אם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל שאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו לה כלומר בשליחות אלא הריני מזכהו לה על ידך והולך ותן. למ"ד הולך כזכי. אי נמי דא"ל הילך דלכ"ע הילך הוי כזכה דכמו שאמרה משמע דהכי מוקי לה בגמרא אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגלי דעתה דניחא לה משום דכי תנן ברישא דהאומר התקבל אם רצה לחזור יחזור היינו אפילו היכא דגלי דעתה כטעמא דאמרינן בירושלמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ע"כ ויפה פי' ומכל מקום סגי בגילוי דעתה כמו שכתב' לעיל בפ' השולח סי' ח' ובסי' ז' גבי מוכת שחין ומסיק בסוגיא פשיטא איש הוי שליח להולכ' שכן בעל מוליך גט לאשתו. אשה הוה שליח לקבלה שכן אשה מקבלת גיטא מיד בעלה. איש לקבלה ואשה להולכה מאי. ופשטה דאיש נמי הויא שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו הקטנה. ואשה נמי הויא שליח להולכ' שכן אשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקמינה דאיירי בהולכה וכתב הר"ן וז"ל ונחלקו הראשונים ז"ל אם האשה עושה שליח להולכה או לא שר"ח כתב שאין האשה עושה שליח להולכה. והרמב"ם כתב שהאש' עושה שליח בין לקבלה בין להולכה וכן דעת הרמב"ן ז"ל ותימא הוא. שאם אמר' האשה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה והלך אצל הבעל ואמר הבעל הוליכהו לה בכה"ג ודאי מהני שהרי הבעל עשאו שליח אבל אם אמרה לי ולא מיד שלוחו אפשר דכיון דשלוחו של אדם כמותו הרי הוא כאילוד