ים של שלמה על חולין קצז

גם בשנייה לא יעשה וממ"נ הוא או אמרינן אע"פ שאין כח במליחה להפליט כל דם שבבשר זה מ"מ תמיד יפלי' ויפריש דם שבו מעט מעט בכל מליחה ומליח' ונאסר במליחה שניי' ולא אמרי' ממ"נ דלעי' ואעפ"י שלכאורה נראה פשיטא סבר' אחרונה מ"מ כתבתי זה משום דכי דייקינן חזינן דלאו מילתא פשיטא הוא ובמחלוקת הגאוני' תליא מילתא דכזה ממש מצינו מחלוקת בין ר"ת ואשיר"י אכלי שצריך ליבון אם מותר לאכול בו רותח שר"ת התירו מטעם ממ"נ ואומר שכל מה שאפשר ליצא מן האיסור ע"י אכילת רותח כבר יצא ע"י הגעלה ומה שלא יצא ע"י הגעלה גם ע"י אכילת רותח לא יצא ופליג עליה הרא"ש ואומר אע"פ שהגעלה אינו מוציא כל האיסור שבכלי מ"מ תמיד מעט מעט יפליט וא"כ היה נר' לאסור ג"כ בנדון דידן כדברי הרא"ש דהתם כי אליו הסכימו האחרונים הרשב"א והר"ן גם ראייתם ברורה מכלי חרס שאינו יוצא מדי דפיו כמבואר בדבריהם אכן כיון שכתב הרא"ש קשו' אדברי ר"ת במ"ש שמולח בכש"מ נאס' מיד ואפילו מה שחוץ לציר שהוא חומרא גדולה ושאין לדברים אילו שורש ואליו הסכים הרשב"א בתשובה בפשיטו' רק שאנו קי"ל כר"ת שקבלת האחרונים הכריעו ע"כ כי אסרי' לההוא בישרא עבדינן דלא כמאן לא כר"ת דלדידי' שרי מטעם שכתב גבי הגעל' דלעיל ולא כהרא"ש והרשב"א דלדידהו שרי דלא נאסר מולח בכש"מ מיד ומה שחוץ לציר ואיך נתפס סברת שניהם להחמיר גבי בשר ששהה ג' ימים בלא מליח' שבלאו הכי הוא חומרא יתירא מצד עצמו כי כבר תמהו רבים על זה הדין של הגאונים שאסרו לקדרה בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה מאחר שאין לדין זה מבו' בתלמו' גם הריב"ש שדא בה נרג' והביא ראייה גדולה מאומצא דאסמיק דשרי לקדרה אחר מליח' כו' והאריך וקצרתי עוד כתב בסוף השאלה שאם נכבש בתוך הציר דפשיט' בעיניו דנאסר הבשר מכח הציר תשובה יראה לפי ע"ד דאין בו איסור כלל ולאו מטעמיה שכ' המשכיל דלמה נחמיר שתי חומרות כו' זה אינו שהחומרות אינם סותרים אהדדי ולמה לא נוכל להסכים עם סברת הרא"ש שפולט במעט מעט כו' וסברת ר"ת בבשר שנמלח בכשא"מ שנאסר מיד ע"י שפי' הדם ממקומו ואין לו כח לצא' גם מה שפשו' בעיניו שאם יכבש בתוך הציר שאסור לא נהירא בעיני אלא נר' דאינו דומה כלל להא דהגעל' שחולק הרא"ש על ר"ת משו' דהגעלה וליבון הם שני ענייני פליט' מכח חום האש אלא שהאחד מפליט יותר מחבירו כי כח הליבון הוא ידוע שגדול יותר מכח החום הגעלה כמו שחום הגעלה יותר הוא מכח עירוי ומ"ה חיישינן דשמא ע"י הגעלה ראשונה שחלש כחו אינה יוצא כולו ונתוסף עליו חום אחר שחתך בו רותח מפליט יות' לפי שנתוסף עליו חום אח' מה שאין כן במליח' שלא מצאנו כחו' נוספות במליח' ואין חילו' בין שהה שעה אחת במלחו או שנה או נמלח פעם אחת או מאה פעמי' כמו שמצינו בכח חום האש להדיא כחות מופלגות ומ"ה נראה פשוט אם לא יצא במליחה ראשונה שוב אינו יוצא במליחה שנייה ואם יצא במליחה כבר יצא כל דמו ע"י מליחה ראשונה ובפרט מליחה ראשונ' שהיא עיקר להוציא הדם שיותר הוא כרותח ממליחה שנייה כאשר חילק מהררא"י לעניין מלוח הרי הוא כרות' ולכן נראה בעיני שאם הודח אחר מליחה ראשונה אין בו אסור כלל ואפי' אם נמצא בו ציר מוהל בעלמא הוא דהא מעש' של רש"י שחלקו עליו התו' אינו אלא משום שלא הודח אבל הודח לית ביה חשש כלל ה"נ בהאי גוונ'

צט דין השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי הוא מכביד את הבשר וגוזל את הבריות במכירתה וגם לעצמו אסור לאכול חי בלא מליחה אבל במליחה מותר לבשלו וגם מותר לאכלו בצלי בנצלה כל צרכו ומ"מ לכתחילה אסור לשבר מפרקתא וכל קירוב מיתה אפילו אינו רוצה לאכול באומצא ואפילו אינו רוצה למכור ממנו לבריות

אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקת של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באיברים איבעיא להו היכי קאמר מכביד את הבשר וגוזל את הבריו' משום דמבלי' דם באיברים הא לדידי' ש"ד או דילמא לדידיה נמי אסור תיק"ו פי' רש"י תרתי איסורא קא חשיב חדא דגוזל את הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם וא"כ אסור אף במליחה וכן דעת העיטור אבל הרי"ף והרא"ש גורסין איבעי' להו הואיל ומבליע דם באיברי' מי שרי לאכול מיניה באומצא או לא תיק"ו וק"ל כל תיקו דאיסורא לחומרא וכן הוא גירסת ר"ג מאור הגולה כאשר כ' הסמ"ג וכתב הר"ן דלפי גירס' זו דוקא באומצ' דהיינו חי בלא מליחה הוא דמיבעיא לן אבל לצלי א"נ לקדרה ע"י מליחה פשיטא דשרי דנורא שאיב ונורא מפיק לה שאע"פ שאין לו כח להוציא דם הנבלע הבא ממקום אחר מוצ' הוא את זה ע"כ וז"ל הרשב"א בחידושיו אבל רש"י ז"ל אינו גורס באומצא אלא הא לדידיה אי בעי למיכל מיניה ופי' ז"ל אפי' במליחה וסלקא בתיקו וא"כ לדבריו יש לחוש לדברי הרב להניח הבהמה לגנח ועד שתמות לגמרי שלא ישבו' מפרקתה ואפי' בעי לה לקדרה עצמה והרמב"ן ז"ל הכריע כגירסת הספרים מדלא קאמר ומאכיל דם את הבריות שזו עבירה קשה שבכולן אלא ודאי מדנקט גוזל את הבריות ושבקיה לאיסור מאכל דם ש"מ דלקדרה וא"נ לצלי ליכא למיח' ומשום דלא נקט ומאכיל דם את הבריות דלמיכל באומצא לא חיישינן דאומצא לא שכיחא אלא ודאי הדעת נוטה לגירסת הספרים וסלקא בתיק"ו ובאומצ' מיה' אסור ובצלי נמי עד דנצל' כל צרכו דאי לא נצלה כל צרכו ה"ל באומצא אלא דתמיה אלי דהא דאיבעי' לן אי שרי למיכל באומצא או לא בבשר דלית ביה חוטי קא מבעיא לן דאי באית ביה חוטי אפילו בלא שבר מפרקת אסור באומצא דהא סתם בהמה לא נשחטו הוורידין דהא אינה צריכה כדאמ' רב חסדא לא לכל אמר ר' יהודא אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה הואיל ומנתח' אבר אבר ל"צ וכיון שכן סתם בהמה דאית ביה חוטי אסור באומצא אלא נודע בה שכשחטו חתך הוורידין והכא בסתם בהמ' קא מיירינן א"ו אית לן למימר דבשר דלית ביה חוטי קא מיבעי' לן וא"כ אפי' באומצא אמאי אסור דהא דם האיברים שלא פי' שרי וי"ל דבשעת השחיטה דם האיברים מתחיל ממקומו לצאת דרך בה"ש וכששובר מפרקת הדם חוזר ונבלע בבשר וה"ל דם שפי' ממקום זה ונבלע במקום זה ולישנא דקאמר מבליע דם באיברים הכי משמע ע"כ ודברי הרמב"ן מוכרעין שאם היה בה איסור בכל עניין א"כ א"א דהוי מישתמיט תלמודא מיניה אלא ודאי שרי לבשל במליחה וכן בצלייה לפי' ריב"א שפי' לעיל בפ"ק דבעי מליחה מועטת ה"נ הכי ולשאר גדולים החולקים עליו אפי' בלא מליחה אלא לאכול באומצא הוא דאסור בלא מליחה וכמו שפי' הרשב"א ועיקר ומ"מ לכתחילה אל יעשה כך לשבר את מפרק' קודם שתצא נפשה אע"פ שאין דעתו לאכול באומצא ובפרט האידנא שאין דרך לאכול בשר באומצא מ"מ ראוי לחוש לדברי רש"י לכתחילה דס"ל שנאסר הבשר אפי' במליחה לקדרה ולצלי וכ' בשה"ל על הא דשובר מפרקת של בהמה וכיון שכן אסור לקרב מיתת הבהמה לאחר השחיטה ע"י הושט' סכין בלבה מפני שמתה ואין בה כח להתאנח ולהוציא דמא והרי הוא נבלע באיברים ע"כ וכן נראה עיקר דלאו דוקא שובר מפרקת קאמר ולא כמ"ש הא"ז והוא הג"ה ברא"ש דוקא שובר המפרקת כי מחמת יסורי שבירה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם אבל חותך לא אסור ע"כ וליתא אלא שכן הדרך וה"ה כל קירוב מיתה

ק דין דבשר היה ועוף בחלב דאורייתא ובארנו דבשר בחלב אסור בין בבישול בין באכילה ואסור בהנאה ומן התורה אינו אסור באכילה אלא דרך בישול ומיהו מדרבנן אסור אפי' אינו דרך בישול וא' נשרה יום שלם או ע"י מליחה אסור מדרבנן ואסור בהנא' ובארנו דבש' בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב טהורה מותר לבשל ומותר בהנא' ובארנו דאיסור בשר בחלב ל"ש בחלב אמו ול"ש בחלב אחרת והמבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו והמבשל בחלב שחוטה או בשר שבשל בחלב של זכר בכולן פטור ואין לוקין משום בשר בחלב ודם או שליא שבשלו בחלב פטור

מתני המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עובר בלא תעשה ופריך תלמודא הא אוכלו עובר בלא תעש' ש"מ בשר עוף בחלב דאורייתא אימא המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו בא לידי לא תעש' ואף דבגמרא דחיה כי משום דבתחילת פרקין בעי לאוקמי כולה מתני' ר' עקיב' אבל אין זה הכרח כדפרי' לשם וא"כ האי נמי דיחוי הוא אבל הלכה דבשר חיה ועוף בחלב דאורייתא ונחזור למשנה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמא' בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומות' בהנאה ר' עקיבא אומר חיה ועוף אינה מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל וגו' את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שהוא אסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם ואין הלכה כר' עקיבא ולא כר' יוסי הגלילי לפי מ"ש ומסיק אמר שמואל ג"פ כתוב גדי חד לרבות שאם בשל חלב בחלב וכן בשר נבלה בחלב ופליגי בה בסוגיא ר' אמי ורב אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ובמסקנ' הסוגיא אומר דלא פליגי דמ"ד לוקה על בשולו קאמר ומ"ד אינו לוקה באכילתו לפי שאין איסור חל על איסור והכי ק"ל דאין איסור חל על איסור היכא דליכא איסור כולל או מוסיף וחד לרבות את השליל וחד למעוטי בהמה טמאה אבל להוציא את הדם ולהוציא את השליא לא צריך קרא דדם לאו בשר