ים של שלמה על חולין קעז

בכך שהטור לא כתב ס"ס תשוב' דר"י מאן מחקה שכ' בהדיא לאיסור אח"כ מצאתי בדרשות מהרי"ל במ"א וז"ל וכן אין לחתוך בשר מלוח בסכין שאוכלין עמו אבל בשר יבש מלוח מותר לחתוך דהא אם נתבשל בדיעבד בשר יבש בלא הדחה מותר ע"כ וכ"נ לי עיקר

נח דין עליית כבד אסור ליתן כלי תחתיו שמקבל שמנונית אפי בישרא עילוי כבדא ובארנו דהאידנא אין נותנין כלי תחת צלי אפי' ע"י גללי מלחה אם לא שכבר נצלה כל צורכו עד שראוי לאכול ממנו או כשנמלח קודם צלייה מליחת קדירה כל צורכו והודח קודם צלייה ומ"מ אם עבר ונתן כלי תחת הצלי לקבל שמנונית ע"י גללי דמלח' אפי' הניח שם הרבה מלח אפי' הכי מותר

מסקינן בסוגיא רב אשי איקלע לבי רמי בר אבא חמוהו חזייה לברי' דחמוהו דשפי' כבדא עלוי בשרא אמר כמה יהיר האי מרבנן אימר דאמרו דיעבד לכתחילה מי אמרו ואי איכא בי דוגי פי' שנותנין כלי לקבל השומן כדרך שנותנין לאווזו' והוא נקרא בי דוגי בלשון ארמי בישר' עילוי כבד נמי אסור ומ"ש מדמא דשרינן לקמן ומשני דמא דבישרא שכן פיר' יורד לשולי הכלי והשומן צף למעלה ומניח לתוך הכלי מראה אדמומית לשוליים דמא דבכבדא קפא פי' צף למעלה ומתערב הכל והא דינא דבי דוגי מסקינן לקמן אר"נ א"ש אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן וכו' ומסיק ר"א דלית ליה תקנת' עד דמייתי תרתי גללי דמילחא ושדי ליה למילחא ובתר הכי שביק ליה עד דציל ושפי' ליה ושרי שהשומן צף למעלה והדם יורד למטה והא דמותר ע"י גרגרי מלח כת' הרשב"א דלא שרי אלא משעלה תימרתו דתרתי בעינן ויש שכ' דאין חילוק בין עלה תימרת' ובין לא עלה בכל עניין מות' ע"י גללי מלח והמ"מ הביא שתי הסברות ולא הכריע ביניהם אבל מבואר בדבריו שהוא סובר דלהרי"ף והרמב"ם אפילו קודם שתעלה תימרתו וכ' התו' והרא"ש אחריהם שאפי' למאן דאמר אפשר לסוחטו אסור שרי הכ' ולא אמרי' מיד כשנוטף השומן מן הבשר נאס' מחמ' דם המעור' בו ושוב אין לו היתר שאפש' לסוחטו אסור דכיון שפי' הדם ממנו לגמרי ולא נשאר בו שום דבר אפילו משהו ולא טעם הוי כאילו לא נאסר וזה היה ידוע להם לחכמי' באיזה מקום נפרש האיסור לגמרי אבל אם יבוא שאין האיסור נסחט ממנו לגמרי הימנו אלא שמתבטל כה"ג לא נקרא אפשר לסוחטו ואסור וכתב הרא"ש שנראה דבי דוגי אסור כיון שהדם מונח עליו נבלע בו והשפוד אינו נאסר דנורא משאיב שאיב כל הדם ואינו מניח ליבלע בשפוד וכבר כתבתי שרבו החולקים עליו ודבריהם עיקר ורש"י פי' בשם ה"ג דדוקא נקט תרי גללי דמלחא מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים ומתערב עם השומן וכתבו התו' והרא"ש וכל האחרונים ולפי שאין אנו בקיאין בדבר שלא להרבות ושלא למעט הילכך אין ליתן כלי תח' הצלי עד שימלחנו וישהה במלח כדי צלייה ונראה דלא סגי בהכי אלא עד שיודח הדחה אחרונה עד שראוי לקדירה שהרי המלח שעליו בלוע מדם וכ"כ הרשב"א בת"ה ובדיעבד אי לא הודח ידיחנו עדיין כשהוא על השפוד ולא כדברי הרמב"ם שאוסר לעולם עד שיחליטו ברותחין אחר הדחתו כדי שיתלבן הבשר ושוב לא יצא דמו ובלאו הכי אסרו לבשלו ולהניח בי דוגי מתחתיו ולא ק"ל הכי וה"ה אם נצלה עד כדי שיהא ראוי לאכילה ע"י צלייה דקשרי לכ"ע וכ"כ הטור להדיא וכתב הרשב"א ואם עבר ונתן אפילו מלח הרבה מותר שאין בו איסור דאוריית' כיון שנתבשל הדם ובלבד שנתבשל קצת עד שהעלה תמרתו פיר' עד שניצוצות הניתזות על הגחלים מעלה עשן שזה סי' שאין דם עוד שאין דרך הדם להעלות עשן ע"כ ומ"ש שזהו סי' כו' אין פירושו סי' גמור דא"כ לא הוי צריכין למלח כל עיק' גם בסוגיא מסקינן להדיא דהאי עיק' עד שתעלה תימרתו ליכא סימנא משום דפריך רב אשי ודילמא תתאי מטא פי' נצלה ועילאה לא מטא כו' אלא שהוא סימן קצת קאמר לסייע לומר דאף הרבה מלח אינו מזיק דלא אמרו בה"ג שפוס' כח הדם כו' אלא כשיש בו הרבה דם שנוטף לתוך הכלי אבל במעט דם אין לחוש

נט דין סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח עד שיגעלנו ואם חתך בו רותח קודם הגעלה צריך לקלוף ואם רוצה לחתוך בו דבר צונ' סגי בהדחה דהיינו בקינוח בעלמא ושאר כלים הבלועים מאיסור אסור להשתמש בו צונן בלא קנוח וכל היכא דצריך הסכין הדחה צריך להדיח היטיב

אמר ר"נ א"ש סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח כת' הרא"ש ולמ"ד לעיל בה"ש רותח הוא בעי הגעל' ולמ"ד צונן הוא סגי בהדח' צונן פי' לחתוך בה צונן אמרי לה בעי הדחה וא"ל לא בעי הדחה ע"כ ופי' הר"ן הא דאמרי לה לא בעי הדח' ר"ל אלא סגי בקנו' בעלמ' דאי קינח יפ' דינו כהדח' כדאמרינן לעיל בפ"ק אי איכא בליתא דפרסי תו לא בעי' ובאשיר"י פ"ק כ' ואמרי לה לא בעי הדחה אלא בליתא דפרסי ע"כ משמע דבלית' דפרסי אינו כהדח' היפך דברי הר"ן אכן נ"ל שט"ס הוא באשר"י ובמקו' מלת אלא ראוי להיו' ולא בלית' דפרסי כי בגמר' משמע להדי' דבליתא דפרסי דינו כהדחה ובכאן לא הכריעו הרי"ף והרא"ש אי בעי הדחה או לא והטור כ' להחמי' דבעי הדחה והדחה דהכא אסכין קאי כן פי' התו' והרא"ש לעיל בפ"ק וכ"ד כל האחרונים ולא כרש"י שפי' דקאי אההיא צונן שחתך שידיח מקום החתך גם לעיל כתבנו דהילכתא בה"ש רותח וצריך הגעלה ואי חתך בעי קליפ' וכת' הר"פ בסמ"ק והטור הביאו וז"ל ויש רוצי' להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת ע"י קליפה כדאמרינן גבי בה"ש רותח וסגי בקליפה ולא דמי להתם דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום בה"ש אבל חתיכה שכולה רותחת כשחותכין אותה בסכין חולבת ומתפשט בכולה וכולה אסורה אם אין בה ס' כדי כל הסכין אבל אם אינו ב"י או א"י אם הוא ב"י או לא מסתמא אינו ב"י דסתם כלים אינן ב"י אבל קליפה בעי ע"כ ולעיל בפג"ה סימן מ"ב נמי הבאתי וה"ה דהוה מצי לחלק דגבי סכין ששחט בה שהאיסור משום דם אמרינן משריק שריק אלא מחמת רוב דם הוא דבולע קצת ולא נאסר כ"כ מ"ה סגי בקליפה משא"כ בבליעת בשר או חלב והר"ן נמי חילק כדומ' לזה שכ' וז"ל ואיכ' דילי' מהכא דה"ה דכלי הבלוע מאיסור שמותר להשתמש בצונן בלא הדחה ואפילו למ"ד בעי הדחה ה"ט משום דוחקא דסכינא אבל בשאר מילי ל"צ ואע"ג דתנן צורר אדם גבינה ובשר במטפח' אחת ובלבד שלא יהו נוגעי' זה בזה ואמרינן עלה בגמרא דאע"ג דצונן בצונן הוא הדחה מיהא בעי ובפ' כ"צ נמי אמרינן צונן לתוך צונן מדיח שאני התם שהן גופו של איסור אבל טעמיהו לא ממשו הבלועה בסכין אפילו הדחה לא בעי ואע"ג דאשכחן גבי יין נסך דכלי הבלוע ממנו בעי הדחה ואע"ג דצונן בצונן הוא מיין נסך ליכא למיגמר שהרי נשתנה דינה מכל איסורין שבתור' שהרי החמירו במכניסו לקיום ובכלי חרס שתחילת תשמישן באיסורא ובכלי הגת שלא להתירם אפילו בהדחה והכשרו של יין נסך ג"כ משונה משאר איסורים שלא מצינו הכשר עירוי ונגוב ולא ישן יב"ח אלא ביין נסך בלבד ולפיכך אין ללמוד ממנו לשאר איסורין ואין דברים הללו מחוורין להקל בכך אלא ה"ט דמ"ד לא בעי הדחה משום דדם מישרק שריק וה"ט נמי דמאן דסגי ליה בהדחה דדוקא גבי דם משום דשריק אבל סכין של גוי' דאית ביה משום שמנונית בעי נעיצה י"פ במקום קשה לחתוך בה צונן דכיון דאיכא דוחקא דסכינה לא סגי ליה כשאר כלים בהדחה ע"כ ויפה כ' אע"פ שהתו' חילקו לעיל בפ"ק דמ"ה לא סגי בהדחה בסכין של גוים משום שהוא תדי' כו' היינו לחלק בין סכין ששחט טריפה שהוא אקראי בעלמא ושם א"א לומ' דם משריק שריק שהרי הוא בולע משמנונית של טריפ' אבל סכין ששחט בה נהי שכתבתי לעיל דמשמע לשונו ואפילו שחט בה באקראי מ"מ איירי נמי אפי' שחט בה תדיר ואפי' הכי סגי הכא בהדחה וא"כ צריכא לחלק משו' דדם משרי' שריק וכן חילקו התו' בריש פ"ק וכל היכא דבעי סכין הדח' יזהר בהדחתו כאשר כתב הסמ"ג בשם ר"ב וז"ל צריך לדקד' בהדחת סכין במים צוננים כי צריך להעביר ממנו שמנונית עד כשיתן המים על הסכין שיזוב מזנב הסכין לראשו ומראשו לזנבו שבעוד שיש שמנונית בתוכה ונדבק המי' מתעכבין ואינן יכולין לזוב ע"כ

ס דין קערה שמלח בה בשר אם אינה מנוקבת אפי' של עץ אסור לאכול בה רותח ואם הניח בה רותח נגוב צריך קליפה ואם הוא רותח לח צריך נטילת מקום ואם הוא לח גמור כרוטב רותח צריך שיהא בו ס' נגד הקליפה באומד יפה ולהשתמש בה צונן כל שמקנח' יפה מותר לאכול צונן אפי' לכתחילה וכל זה בכלי עץ אבל בקער' של חרס אסור להשתמש בה אפילו צונן שמא ישתמש בה רותח ואם מלח בקערה מנוקבת אם היא של עץ מותר לאכול בה אפי' רותח ואם היא של חרס אפי' מנוקבת אסור

אמר ר"נ א"ש קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שמואל לטעמי' דא"ש מליח הרי הוא כרותח כבוש ה"ה כמבושל וכ' הרא"ש ובקערה שאינה מנוקבת איירי ושלא כדברי המפרשים דאיירי אפי' במנוקבת דא"כ והא אסור למלוח ב"פ בכלי מנוקב א"ו דמא משריק שריק ואף ר' יוחנן סבר לה להא דשמואל דהא ר' אמי תלמידיה דר"י הוא אימלח ליה בישר' בההוא פינכא ותבריה ע"כ ודוחק הוא בעיני דלישנא משמע דאאיסורה דקער' קפיד ולא אבשר ולפי פירושו אף הבשר נאסר כדלקמן אלא שצ"ל דלא איירי כלל באיסורא דבשר דסמיך אדידיה דא"ש אין מניחין בשר אלא ע"ג כלי מנוקב ומ"מ ק' שהרי לשם לא השמיע לנו שהבשר אסור אלא שאין מניחין בו בשר לכתחילה וא"כ הל"ל הכא קערה שמלח בה בשר