ים של שלמה על חולין קע

בה ס' נגד דם הלב אבל אם יש בחתיכה ס' נגד דם הלב אפילו אין בה ס' נגד כל הלב מותרת והיינו משום שכבר נמלחה גם הלב נתמעט דמו לכן א"צ ס' רק נגד דמו אבל אם לא היה נמלח הלב צריך ס' נגד כל הלב אם נתבשל אח"כ ובארנו דכל עוף יש ס' נגד לבו אפילו ניטלו ראשו ורגליו

פסק כתב המרדכי מעשה בטלה אחד שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוהו והשיב ר"י בר שמואל אם יש שם ס' במים ובטלה כנגד דם הלב נ"ל דמותר אם היה כל שעה מכוסה במים אך לא נתיר עת' מטעם זה לפי שהיה נ"ל שרש"י משער בכל החתיכה אע"פ שהוא מכוסה במים עכ"ל סמ"ג וכה"ג כ' במר' וה"ג אלא שהוסיף בלשון וכ' ואע"ג שהכל מכוסה במים כו' וכ' נמי בסוף דבריו והיינו כדפי' ראבי"ה ולא כ' דג"ה ודפ' כ"ה עיין בשערים שלו המאמר הוא נבוך וצריך לפירוש כי מ"ש שהיה משער בכל החתיכה היינו חתיכה שהלב דבוק בה וכן משמע במר' דאיירי בהא ענינא אבל דבר תימא הוא איך יהא מחובר בחתיכה מאחר שנוטלין הקנ' עם הריאה הכל מן הבהמה א"כ לא ישאר שם הלב א"ל שבכונה הניחו מחובר בחתיכה של שומן הלב או חצר הכבד או יכול להיות בתוך הרוטב דרך בישל נצטמק באיזה חתיכה ולפ"ז יהא ניחא שלא הקשה למה לא נאסרה החתיכה כבר במליחה ונעשית נבילה משום שלא היה כבר נדבק אלא אח"כ מחמת בישול נדב' כדפיר' והאמת דאף לפי' ראשון ל"ק דס"ל דלא אמרי' במליחה נ"נ כמ"ש המר' בשם ר"י גבי תרנגולת שנמלח' עם לבה כו' ומ"מ לפי מה דק"ל אנו דאף במליחה נאסר אין נפקות' בהאי פיסק' א"ל שנפרש כפירש השני והנה מה שסובר רש"י שאין שאר החתיכו' מסייעו' לבטל דם הלב אלא החתיכה שהלב דבוק בה נ"נ מתחילה היינו משום דס"ל אפילו שניהם בתוך הרוטב כל זמן שלא ניער וכיסה מיבלע בלע אות' חתיכה ולא פלט וא"כ חיישינן שמא אח"כ ניער וכיסה ואוסר' החתיכה הזא' כל שאר החתיכות והיינו שכתב דלא כתב דג"ה ופרק כ"ה פי' דס"ל אפי' חציה בתוך הרוטב תו לא בעינן ניער וכיסה כאשר כתבתי לעיל בסוף פרק ג"ה סימ' ס"א אבל מ"ש להחמיר אליבא דרש"י אפילו היה כל שעה מכוסה במים וזהו תימא א"כ וכי לא יכנוס טעם האיסור בכולו אלא שצ"ל דגזרינן שמא פ"א יצא אותה חתיכה שהלב דבוק בה חוץ לקדירה ונאסרה או כמ"ש הסמ"ק שאם העוף מנותח לנתחים והלב באחד מהם שיש לחוש שמא אותה חתיכה נשארה לבדה ברוטב ונאסר' ואוסרת שאר החתיכו' אבל קשה מה שאומר היה נ"ל שרש"י היה משער בכל החתיכות ממה ידע זה שרש"י החמיר וגזר גזירות רחוקות ואם נאמ' ששמע ממנו א"כ הכי הל"ל כמדומ' ששמעתי שכך היה רש"י משער אלא נ"ל קאמר כלומ' אע"פ שלא מצינו בהדיא בדברי רש"י דפליג אכל שעה מכוסה במים כ"א מקצת בתו' הרוטב אבל נ"ל דרש"י לעולם משער בכל החתיכות אפילו כולה בתוך הרוטב ולא מועיל שום דבר כ"א כיסה או ניער את הקדירה שהרתיחה מלמטה למעלה ומ"ה אפי' כל שעה מכוס' במים דשמא מ"ד כשהרתיחו המים נאסרה אותה חתיכ' קודם שהעלתה הרתיחה רתיחה ממש כדרך ניער וכיסה וכן יראה מפירש"י שפי' בשמעתא דרבב"ח ורב דאוקי אמור' עלה בס"פ ג"ה שפי' היכא שהחתיכות היתה תמיד בצידה שנעשי' תחילה נבילה אפי' הקדירה מלא חתיכות ולא חילק דחצי' בתוך הרוטב או כולה בתוך הרוטב כ' הגמ"י שלפי' רש"י תלוי הכל בניער וכיסה אבל בלא ניער וכיסה אפי' כולו בתוך הרוטב אותו חתיכה נ"נ כו' וכ"ד השערי' וכ"כ המר' שהחתיכה שהלב דבוק בה נ"נ וצריך ס' בשאר החתיכות לכתחלה ולא חילקו בין החתיכה חציי' ברוטב או כולה בתוך הרוטב כן יראה להחמיר כרש"י דהא ר"י גופא לא רצה להקל נגד דברי רש"י והא דבעינן ס' בחתיכה נגד הלב נראה דלאו דוקא כנגד הלב אלא נגד דמו כמ"ש השערי' וכ' עליו מהרא"י ז"ל בשערים שלו וז"ל הא דלא אמר ס' נגד הלב דהיאך ידעינן כמה דמא נפק מיניה פי' בתשו' מיי' משום דדם הלב כנוס הוא במקו' אחד ונוכל לשער ודם שבבשר הלב יראה כיון דלקדיר' איירי ע"כ נמלח הלב קודם ולר"ת פולט דרך שעייתו ומדקאמר הלב עצמו אסור בע"כ אליבא דר"ת קאמר ועדיין מקשה כיון דהלב עצמו אסו' אמאי לא אמרינן חנ"נ ותיבעי ס' כנגדה ויראה לתרץ אפי' לר"ת כ"כ מהני שעייתו דלא נימא דממהר לבלוע טפי משאר העוף ואע"ג דדבוק הדם וסמו' בלב וא"ת א"כ הלב עצמו יהא מות' כיון דלפי טעם זה מתפשט בשוה בעוף כמו בלב י"ל דלפעמים הדם מתבשל ומתייבש כולו בחלל הלב ואינו פולט כלום לחוץ אבל אם הרתיחה שולט' בו כ"כ שצריך לפלוט לחוץ אף ממהר העוף לבלוע כמו הלב משום דשיע וצ"ע היטב עכ"ל. והנה מ"ש ע"כ נמלח הלב מקוד' פי' א"כ אין שום דם בבשר רק מה שכנוס בתוכו לכן צריך ס' כנגד הדם אבל אי לא נמלח קודם ליכא מאן דפליג דמשערינן נגד כל הלב וכ"כ הי"ד צריך ס' כנגד כל הלב דלא ידעינן כמה דמא נפיק כו' ומוכרחי' אנו ליישב שהי"ד איירי קודם מליחה ואפ"ה סבר הי"ד שיש ס' בכל העוף אף כנגד לבו וז"ל שמעתי מא"א הרא"ש ז"ל שהיה מקובל שאין עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו עכ"ל סימן ע"ב ולפ"ז מ"ש מהרא"י בכתבי' וז"ל ואשר שאלת שנמצא בדרשו' מהרי"ל מולין ז"ל על לב עוף שאין לומר שיש בעוף ס' כו' אלא א"כ עוף שלם כולו ראשו ורגליו כבר שמעתי חילוק זה ג"כ אבל לא בשם הגדול ז"ל ולא חשתי להחמיר דמסתמא הגאונים לא שיערו בצימצום כ"ה וגם הבאתי ראייה מהא דמסירין הראש אע"פ שאין ראייה לדב' זכר לדבר מיה' איכא ע"כ ויראה להקל כמותו מאח' דכתב הרא"ש דאין לך עוף שלא יהא ס' כנגד הלב וא"כ מאחר שאנו צריכין למלוח התרנגול' מבפנים ומבחוץ היטב וא"כ ע"כ נמלח גם הלב עמו ואז א"ל ס' אלא נגד דמו וא"ר מאחר שיש בעוף ס' כנגד כולו כ"ש דיש ס' אף בלא ראש ורגלים נגד דמו וגם ראבי"ה כ' שבבירור יש בעוף ס' כנגד דם הלב ויותר מכל הלין משמע שלא לדקדק ולעולם מכשירין התרנגולת או אווזא אע"פ שהוסר ממנה ראש ורגלי' שלמטה אם לא שהופשטה כדפרישית לעיל בסי' הקודם

נ דין לב שנצלה בתרנגולת שאינה שלימה ואין בה ס' נגד הלב אפילו מלאוה בבצים בין עור לבשר אין הבצים מועילין לבטלה ואפי' הלב נפרד מן התרנגולת אכן אם מלאו בבשר מועיל לבטלה אם לא שהלב דבוק בעוף שאז התרנגולת נ"נ והיכ' שמלאו בשר עם בצ' אם לא נמלח הבשר מועיל לבטל ואם נמלח הבשר דינו כמלאו כולו בבצים ואין מועיל לבטל ואם מלאו בבצים בתוך הלל העוף אז המילוי נ"נ ואין חילוק בין נצלה בשפוד בין באגן

פסק כתב באיסור מאכלות של מהרי"ל לב שלם שנמצא בתרנגולת כיון שאינו שלם כו' א"כ התרנגולת כולה נבילה ואין הביצים מועילין לבטלה ע"כ ונראה בעיני שיפה כתב כיון דאנן ס"ל אם הלב דבוק בחתיכה שאותה חתיכה נ"נ אף אם היא מכוס' במים ומ"מ דוקא לסברתו דס"ל דתרנגולת בלא ראש ורגלים אינה שלימה ואין בה ס' אבל כבר כתבתי דליתה להאי סברא ומ"מ איכא נפקות' נמי לדידן היכא שלא הית' התרנגול' שלימה כלל וכן גבי כבד אליבא דכ"ע שבודאי אין ס' כנגדו שג"כ אין הביצי' מועילין לבטל ויותר מזה נראה אפילו אם לא היה הלב או הכבד מחובר בו שנא' שנעשית עוף חתיכה של נבילה אפ"ה אין הביצים מועילין לבטל מאחר שהן נקרשים וכן מצאתי בחידושי' ולפ"ז נראה דוקא במלאו ביצים אבל מלאו בשר מועיל לבטל א"ל שהיה הלב או הכבד מחובר בגופ' דנ"נ כל היכא דליכא ס' בגוף העוף והיכא שמלאו בשר עם ביצים מעורבים יחד אז אם לא נמלח הבשר מועיל לבטל כמו שהיה הכל בשר ואם נמלח אז המלח גורם שיקרש והוי כמו שמלאו כולו ביצים וכדפרישי' לעיל בסי' כ"ט בפ"ק גבי מולייתא ומ"ש הכל בו שאם מלאו חללו בבשר או בבצים דיש לחוש כל אותו הדם נקלט באותו המילוי ונבלעו בו ואף אם יש בתבשיל הקדירה ס' כנגד הלב ראוי לאסור המילוי והשאר מותר ל"נ לי כלל דבודאי במילוי בשר לחוד מצטרף נמי לבטל ומועיל כמו שאר התבשיל שבקדיר' ואינה נקרש כ"א במילוי ביצים וכדפרי' גם מ"ש שאם יש שם ס' בתבשיל הקדירה נגד הלב דשרי הכל חוץ מן המילוי ל"ב לי כלל אלא נרא' כיון שאין ס' בגוף העוף נגד המילוי שבתוכו אז הוא אסו' שהרי כשהמילוי מבצי' הם נקרשים ומעכבין ואינו פולט כראוי ונעשה המילוי נבילה ונאסר ואח"כ נאס' כל מה שבקדיר' אם אין שם ס' נגד העוף וא"ל דלא נכנס הדם אלא בתוך המילוי ולא פלט ממנו כלל א"כ אפי' אין בו ס' בקדירה לשתרי הכל חוץ מן המילוי אלא בע"כ צ"ל נהי דאמרינן הכא לחומרא שכל אותו דם נקלט במילוי מ"מ לא מקילינן להתיר העוף דשמא נכנס בתחילה בתוך המילוי ואח"כ יוצא ממנו ואוסר את האחרו' ועוד לא מסתברא כלל לומר שנכנס כולו במילוי ולא פלט אח"כ ממנו מאחר דיהבי טעמא אהדדי א"א שלא יוליך טעם האיסור עמו כדפרשתי לעיל גבי מולייתא ואף שאמרינן לעיל שהמילוי אינו אוסר החיצון היינו דוקא בצלי אבל לא בבישול ע"ש ונרא' הא דמשמע בדברי מהרי"ל דדוקא אין הביצים מועילין לבטל האיסור אבל לא שיאסר המילוי ויעשה נבילה איירי דמלאו בין עור לבשר אבל מלאו בתוכו בבצים ידוע שהלב נחבא וכנוס בתוך המילוי ולא גרע מחתיכה שהלב דבוק בה (בשלמא אם מלאו בדבר אחר שאינו נקרש לא שייך למימר שיהא כחתיכ' שהלב דבוק בה) מאחר שהוא נפרד לחתיכו' דקות ואינו במקום אחד א"כ גם הלב שבתוכו לא חשו' כדבוק כאחד מן החתיכות אבל מאחר שנקרש מועיל שיתקבצו כולן כאחת והוי דבוק בתוכו ממש וא"ל דדוקא היכא דנצלה בשפוד הוא דשייך טעמ' דנקרש אבל נצלה בתוך האגנים דהוי כבישול ולא יועיל הקירוש זה אינו בודאי חום הבישול