ים של שלמה על ביצה מא

אלינו עד למחר לא הי' תקנה בדבר ועכשיו נוכל לתקן דאמר ר"י מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה ואומר אם היום חול ומחר קודש עירובי עיכוב ואם היום קודש ומחר חול א"צ בכך ואין בדברי כלום בדין יהא שני כו' ע"כ וא"ל דה"ה אם נאכל הפת ונשאר התבשיל דנהי דאין לשנות המנהג לכתחילה דבעי עת ותבשיל אבל בדיעבד פשיטא דשרי בתבשיל לחוד כמ"ש לעי' בסי' ב' וא"ל דהכא חשיב כלכתחילה מאחר שדעת הרמ"בם שלא להתנות האידנא כלל ונהי דלא ק"ל כוותי' כמ"ש בפ"ק סי' ט"ז מ"מ לכתחילה בלא צורך למה נעשה כנגדו ומאחר שצ"ל העירוב קיים אין ראוי לאוכלה עד ליל שבת ומ"מ הי' מנהג מהר"ם להניחה הככר תחת הל"מ בליל שבת ולמחרתו ובסעודה ג' הי' בוצע עליו מאחר דאיתעביד בי' מצוה א' ראוי לעשות עליו מצות אחרות וכ"כ בע"ח ומ"מ למי שנהג לבצוע בבוקר על שתיהן יניח פת העיכוב למעלה ויבצוע עליו כמ"ש בפ' בכ"מ סי' כ"ג ובפ' כ"כ

יט דין דכלים טמאים אשור להטבילן בשבת וי"ט ואם נטמא בי"ט עצמו מותר להטבילו ושן אם נטמא אפי' בעי"ט בולד הטומאה מותר להטבילו וכלים חדשי' הנקחי' מן הכותי אשור להטבילן אפי' בי"ש ובארנו דאסור להשהות כלי טמא מלהטבילו מהרה ומי שיש לו מים יפין טמאים ממלא מהן בכלי אבן ונותנו במקוה מים מלוחי' שמשיק מים למי' ונטהרו אבל לא יתנם לכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן כדי שתעלה טבילה אף לכלי אגב השקת המים

מתני' חל להיות הי"ט אחר השבת בש"א מטבילין את הכל בין אדם בין כלים מלפני השבת ובה"א כלים מלפני השבת ואדם בשבת ופירש"י הא דנקט לב"ה בשבת רבות' אשמעינן דאפי' בשבת שרי ואני אומר דדוקא קתני שצריך לטבול בשבת כדי לטהר עצמו קודם כניסת הרגל ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין פי' שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן ונותני' במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים ונמצאו אלו זרועים ומחוברי' למי המקוה ובטלי לגבייהו וטהרי ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרי' בפסחים בפ' כ"ש אבל לא מטבילין פי' שאין נותנין אותו בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה דכ"ע מיהת כלים בשבת לא מ"ט ומפ' כבה גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה כ' יוסף אמ' גזירה משום סחיטה ואפילו כלי שטף דלא שייך בהו סחיטה גזרינן הני אטו הנך דשייך בהו סחיטה ר' ביבי אמר גזירה שמא ישהא ת"כ דר"ב כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהא ויבא לידי תקלה רבא א' מפני שנראה כמתקן כלי א"ה אדם נמי אדם נראה כמיקר והרי"ף לא הביא כל הני טעמי אלא טעמא דר"י דאמר משום סחיטא וטעמ' דר"ב דאמר גזירה שמא ישהא וכ' הרא"ש עליו וז"ל ושביק טעמ' דרבה דאמ' גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה וטעמ' דרבא דאמר מפני שנראה כמתקן ותמהני למה האריך לפי' משנה זו מה שייך טבילת כלים הטמאי' האידנא ועו' לפי הטעמי' שכת' מותר להטביל כלים חדשי' בי"ט פי' הנקחי' מן הכותי' הלכך נראה דטעמ' דרבה עיקר דהלכה כותי' לגבי כ"י וכן מצינו זה הטעם גבי שופר ולולב ומגילה וכן רבא דבתראי הוא ומאלו ב' טעמים אסור להטביל כלים חדשים בי"ט ע"כ וכ' הקא"רו וז"ל הרמ"בם כ' בע"ד מה' י"ט דר"ב וכו' והביא דעת הרש"בא שאוסר טבילת כלים חדשי' הנלקחין מן הגוים בי"ט ובסוף כ' כיון דלהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשים בי"ט הכי נהגינן וטעה טעות גדולה דהא כת' הרמב"ם להדיא בפ' כ"ג דה' שבת דאין מטבילין כלים משום דמחזי כמתקן ולפ"ז אפי' כלים חדשים נמי אסורי' וכן יש לתמוה על המ"מ שנראה כמסופק בדברי הרמב"ם אם סובר טעם דמתקן ולא עיי' במ"ש בפ' כ"ג דה' שבת גם על דברי הרא"ש יש לתמוה לעי פי' דס"ל לכ"ב שרי להטביל כלים חדשים למה לנו לאסור משום טעמא דרבה ורבא מאחר דסתמא דגמ' פסק כר"ב ואמר ת"כ והעיקר נראה בעיני שאף לר"י ולר"ב אסור לטבול כלים חדשים וה"ט דלר"י נהי דבכלים שהן בני סחיטה לא שייך גבי כלים חדשים מ"מ מאחר דגזר הני אטו הני גזר בכל כלים הצריכין טבילה שלא יטבילם בי"ט גזירה אטו בגדים הטמאין שלא יטבילם בי"ט והן אסורים משום סחיטה ולר"ב נמי אסור אפי' כלים חדשים שבאו לידו מעי"ט שלא יטבילם בי"ט משום שמא ישהא ויבא לידי תקלה להשתמש בהן והרי"ף לא הביא אלא הא דר"י ודר"ב שהוא אחריו וכדי לומר עליו ת"כ דר"ב וכ"מ לכל שאר האמוראי' מותר להשהות טבילת כליו ולדעת ר"ב אסור להשהות שום כלי הצריך טבילה ואפי' כלים חדשים ומש"ה נ"ל שאפילו א"ת שלטעמ' דר"ב שרי להטביל כלים חדשי' מ"מ לא תנא כותי' לאפוקי טעמא אחרינ' אלא כדי שיהי' הלכה כותי' שאסור להשהות כלים הצריכין טבילה משום תקלה ומ"ה הביא נמי הרמב"ם דברי ר"ב לחוד בה' י"ט כדי להשמיע לנו שאסור להשהותן כדפי' ומה שהזכיר בשבת טעמא דרבא משום דמתקן משום שכת' אח"כ אבל אדם מותר לטבול מפני שנראה כמקיר אבל אין מזין עליו בשבת פי' משום דהוי כמתקן ועו' איכא תועלת אחרינא כטעמ' דרבא ותדע מה שפי' דמש"ה אמר ת"כ דר"ב כדי שאסור להשהות כלי הצריך טבילה אבל לא בא לומר לאפוקי כל הני שאר טעמ' דרב' וכבא וכמו שעלה על דעת הרא"ש שכ"ד הרי"ף שאין הלכה כרבה ורבא שהכי בגמ' פריך אטעמא דרבא דאמר משום מתקן ואדם דשני מפני שנראה כמקיר תינח מים יפים מים רעים מא"ל אר"נ ב"י פעמים שאדם בא בשרב ורוחץ אפי' במי משרה תינח בימות החמה בימות הגשמים מא"ל א"ר נחמן ב"י פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ אפילו בימות הגשמים תינח בשבת בי"כ מא"ל אמר כבא מי איכא מידי דבשבת שרי ובי"ה אסור אלא הואיל ובשבת שרי בי"כ כמי שרי ומי אית ליה לרבא הואיל והא תנן החושש בשניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטביל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא ורמינן עלה לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ואמר אביי כי תנן כמי מתני' מגמע ופולט תנן ורבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע ול"ק כאן קודם טבול פי' קודם אכילה כאן לאחר טבול פי' לאחר שאכל וטבל פתו בחומץ ואם אית' נימא הואיל וקודם טבול שרי לאחר טבול נמי שרי דמי איכא מידי דבחצי יום יהא שרי ובחצי יום יהא אסור הדר ביה רבא מההי' וממאי דמהאי הדר ביה דלמא מהא הדר ביה לא ס"ד דתנן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בנו"ב בין בי"כ ע"כ הסוגי' וכן בסוף ח' שרצים והשתא אי נאמר הלכה כר"ב ובטלו כל הני טעמ' אחרינא א"כ אפילו תאמר דרבא הדר בי' לשם אנו לא נהדר דל"צ לומר הכא טעמא דהואיל דשרי בשבת כו' ואינך אמוראי וא"כ בסוף ח' שרצים הבי' הרי"ף כדברי אביי לחוד כי תנא נמי מתני' מגמע ופולט אבל מגמע ובולע שרי ולא הביא דברי רבא דאפילו מגמע ובולע אסור לאחר טבול דהא אביי וכבא הלכה כרבא אם הוא הדר מטעמ' דהכא א"ו לא בעינן למיהדר אלא ש"מ דכולהו טעמא דאמוראי קושטא נינהו וא"כ אסור להטביל כלים חדשים אף לדברי הרי"ף ומ"מ שאם באו ליד ישראל בי"ט שרי להטביל דלא גרע מכלים שנטמאו בי"ט דשרי להטביל בי"ט אלא שאין ראוי לעשות כן בפני ההמון שלא יבאו להטביל כל שאר הכלים בי"ט שהן לא ידעו חילוק זה וגם לא ידעו שהיום באו ליד ישראל ע"כ טוב יותר לטבול שאר תיקונים והערמה כמ"ש בפ' כ"כ סי' י"ד תו מסקינן בבריית' דדוקא כלי שנטמא באב הטומאה הוא דאין מטבילין בי"ט אם לא נטמאה בי"ט אבל אם כטמא בולד הטומאה דהיינו במשקין טמאין שטומאתן מדרבנן מותר לטבול אף בי"ע דלא גזרו בהן כל הני גזירות דשמא יעבירנו או סחיטה או ישהא מאחר דטומאתן מדרבנן וכן משום טעמ' דמתקן נמי שרי דלא הוי כמתקן גבי טומאה וא"ל דרבנן לפ"ז טבילת כלים חדשים שנקחים מן הגוים יהי' מותר כבר הקדים המ"מ בזה על מ"ש הרמב"ם ומדלין בדלי טמא והוא טהור מאליו והיא בריית' שהביא הגמ' בסוגי' וכתב הוא וז"ל ומדינים אלו למד הרשב"א ז"ל שאין מטבילין בי"ט כלי תשמיש הנקחין מן הגוים הצריכין טבילה אלא בעין טהרת הכלי כלומר שאם הוא כלי העשוי לדלות בו או למלאות בו מים מן המעיין ממלא בו והוא טהור ולדעת רבינו שכ' בפ' י"ז מה' מ"א שטבילת כלים מד"ס ונתבאר בו שמטבילין ולד הטומאה מפני שטמאתו מד"ס וכמ"ש י"ל שמטבילין את הכלים בי"ט ומ"מ עם כ"ז אני אומר שדין הרב קיים לפי שאפילו מאן דלית לי' טעמא דמחזי כמתקן כלי ח"מ גבי טבילת טומאה שאפילו קודם טבילה הי' הכלים ראוים להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה ומש"ה לא חשבי הטבילה תיקון וכולן שוין בטומאה של דבריהם שאין זה תיקון אבל כלים הנקחין מן הגוים דקודם טבילה לא חזו ודאי טבילתן מחזי כמתקן כלי ואסורא לכ"ע כנ"ל ע"כ

ד דין שלמי חגיגה סומכין עליהם בי"ט וכן עולת ראי' קריבין ונדרים ונדבות אין קרבים בי"ט

מתני' בש"א מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות ובה"א מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם אמר עולא מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך דב"ש סברי אין סומכין וב"ה סברי סומכין וכ"פ בעולות ראי' ליקרב דב"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין עולות ראי' לא ואין מקריבין בי"ט וב"ה סברי לה' כל דלה' אבל נדרים ונדבות ד"ה אין קריבין בי"ט ומסי' בסוגי' דתנאי פליגי בה דתני' אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא י"ט פי' ונדרי' ונדבות אין קריבים בי"ט אבל מבאי אדם תודתו בחג הסוכות פי' בח"ה רש"א הרי הוא אומר בחג המצות ובחה"ש ובחה"ס כל שבא בחה"מ בא בחה"ש ובחה"ס וכל שאינו בא בחג המצות אינו בא בחה"ש ובחה"ס ומפ' בגמ' דפליגי לענין בל תאחר ת"ק סבר כל מי שעובר ג' רגלי' הכי הוא עובר בב"ת אפילו שלא כסדרן ור"ש סבר כסדרן והלכה כר"ש ראבר"ש אומר מביא תודתו בחה"ס פי' אפילו בי"ט עצמו ויצא בו ידי חובתו משום שלמי שמחה ואע"פ שמחויב בתודה זו ועומד דתני' במסכ' חגיגה ושמחת בחגיך לרבות כל מיני שמחות בהעתק בשר לשמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה דדבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ותודה זו כבר מחויב הוא בה ועומד ואין זו מן החולין שיהא פוטר בה חגיגתו אלמא דת"ק ס"ל נד' ונד' אין קריבין בי"ט והלכת' כת"ק: