ילקוט שמעוני על התורה שח

דְּרַשׁ בַּר קַפָּרָא, מִנָּא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, דִּכְתִיב (שמות כ, כג) "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת", וְסָמִיךְ לֵיהּ וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִנַּיִן לַדַּיָן שֶׁלֹּא יַפְסִיעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת", וְסָמִיךְ לֵיהּ וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. אֲשֶׁר תָּשִׂים, 'אֲשֶׁר תְּלַמֵּד' מִבָּעְיָא לֵיהּ. אָמַר רַבִּי יִרְמִיָּה. אֵלּוּ כְּלֵי הַדַּיָּנִין. רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה נָפִיק לְדִינָא, אֲמַר. אַפִּיקוּ לִי מָאנֵי דְחֲנוּתָאי וְכוּ'. "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם", כְּנֶגֶד מַקֵּל וּרְצוּעָה תְּהֵא זָרִיז.

אַבַּיֵּי אַשְׁכַּח לְרַב יוֹסֵף דַּהֲוָה קָא מְעַשֵּׂי אֲגִיטֵּי, אֲמַר לֵיהּ, אֲנַן הֶדְיוֹטוֹת אֲנַן, וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲגוֹרִיָּאוֹת שֶׁל כּוּתִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁדִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, וְלֹא לִפְנֵי כּוּתִיִּים.

דָּבָר אַחֵר, לִפְנֵיהֶם, וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת. אֲמַר לֵיהּ, אֲנַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ קָא עַבְדִינַן, מִידִי דְּהָוֵה אֲהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. אִי הָכֵי, גְּזֵלוֹת וְחַבָּלוֹת נַמֵּי. כִּי עַבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ בְּמִלְּתָא דִשְׁכִיחָא, בְּמִלְתָא דְּלָא שְׁכִיחָא לָא עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ.