ילקוט דוד - באוהל דוד קצד

בתרשוי בליליא בזמנא דאיהו שלטא בכל סיעתא דיליה והוא הוה אתי לאשתכחא גביה ואודע ליה מה דאיהו בעי כגוונא דא ויבא אלהים אל לבן הארמי ההוא בשכיח גביה ויבא אלהים אל אבימלך כלהו כגוונא דא בכל אתר אקרון ליה באינון חרשין וכו' וכל הני חרשין וחכמין הוו לאבימלך דכתיב וישקפ אבימלך מלך פלשתים בעד החלון כתיב הכא בעד החלון וכתיב, התם בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וכו' ילקוט דוד באהל דוד משכיל על דבר הנה לפי דברי הזוהר דהשקפה זו היתה השקפה שכליית עי' חרשיו וקסמין והוא במקומו יושב וידע מה נעשה בעד החצין עי' כשופ ליכא לאקשויי קושית הרא"ם על מה שכתב רשי' שראהו משמש מטתו שהקשה היאך היה משמש מטתו ביום וכו' וכן כמה קושיות של מפרשים על רשי' עיין עליהם דלפי פירוש זה של הזוהר אתי הכל שפיר פ' במדבר א' זוהר ק"ך עב' וזל' תח' רזא דמלה אעג' דצלותא תליא במלולא ובדבורא דפומא כולא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא מאן עובדא אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא כגוונא דצלותא הוא ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא עובדא דקדמיתא בשעתא דבר נש קאים בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפילין וכו' (ילקוט דוד) [באהל דוד] וכמו שאמרו בשס' דברכות יפנה ויטול ידיו וכו' וזהו עבודת שמים שלמה. פ' נשא א' רמ קכ"ג עא' וכל יומא אית ליה גדר מלבר דלא ייעיל כל בר נש לההוא טוב כגון חשך דכסי לנהורא דתשכח ביומא קדמאה אור ותשכח חשך בכל יומא תשכח נטירא. ואינון נטירין אינון כגון קוצים לכרם ואית נטירין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל ואי לאו כל חייבייא הוו עאלין ברזין דאוריית' ובגין דא מאן חייבא דייעול למנדע רזין דאוריי' כמה מלאכי חבלא דאתקריאו חושך ואפלה נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו ומבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה אבל מאן דאיהו טב כל אלין נטירין אינון למימריה וקטיגור נעשה סניגור וייעלון ליה לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא בר נש טו וצדיק ירא שמים בעי למיעל קדמך ואמר לנו פתחו שערים ויבא גוי צדיק וכו' עש' [ילקוט דוד] ב' לקמן קלח' עא' אות ט' משכ' על הא דאמר הזוהר ה' ה' פסיק טעמא בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכלהו ונל' דלפי משכ' הזוהר שם באותו הדפו וזל' ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין דהכי תנינן כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא וכד אתגלי עתיקא קדישא בזעיר אנפין כלא ברחמי אתחזון וחוטמא אשתכיך ואשא ותרם לא נפיק וכו' עש' הרי קאמר בהדיא כשהרחמים נמשכים מעתיקא קדישא לזעיר אנפין אז יהיה הכל רחמים גמורים שגם הדינין מתמתקין וחוזר הכל רחמים ואז מתרבים הרחמים בכל העולמות בשלימות להכי אמרינן גם בזה בתראה שלים יותר מן הראשון ככל הכתוב לעיל באברהם אברהם וביעקב יעקוב גם בה' ה' בתראה שלים מן הראשון דגם מדת הדין מסכמת על דרך מה שפירשתי על פסוק ואני תפלתי וכו' דקאמר הכתוב אלהים ברוב חסדך עי' בספרי קרית חנה דוד חלק א' סי' צד' ובחלק ב' סי' כג' ושם בהשמטה דדפ קנג' עש'. ג' קמו' תאנא דבעי לפרשא ידוי וכו' בעי לקדשא ידוי עי' דקדישא דהוא ליואה דבעי כהנא ליעול קדושא דמייא מידוי וכו' ועד' לא יטול קדושה דמייא מבר נ"ש אחרא דלא הוי קדישא וכו' ולוי אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים וכו' [ילקוט דוד) עי' השע' א"ח סי קכה' סעיפ ו' ועי' שם בבאר הטיב סק' ח' ד' זוהר רמ' דפ קכב עב' ה' דבהבראם ועלה אתמר כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם והיא על רישיה דבר נש (רל' מלכות כדאיתא בפתיחת אליהו מלכות פה תורה שבעל פה) וכו' עלה אתמר ותמונת ה' יביט אך בצלם יתהלך איש וכגון דאיהי על רישיה דבנ' אסיר ליה לבר נש למיזל ארבע אמות בגלוי הראש דאם היא אסתלקת מעל רישיה דבנ' מיד אסתלקו חיים מניה ואי תימה וכו' עכ' מהזוהר הנל' משמע שהאיסור של גלוי הראש הוא אפילו בביתו ונל' דלאו דוקא מהלך אלא אפי' יושב בביתו אסור מהאי טעמא דשכינה שריא על רישיה ועי' בשע' אח' סי' ב' סעיפ ואו עש' וזה היפך ממה שהעתיק הרב באה"ט שם סק' ואו' משם מהרשל' דכתב שאין איסור אלא דוקא תחת אויר הרקיע עש' ועש' עוד שהעתיק משם מז' דאפילו יושב אסור משום בחוקותיהם לא תלכו עש' משכיל על דבר ועי' במור"ם סי' רפב' סעי' ג' עש' ועי' לקמן פרשת פנחס דפ פב' משכ' שם אות ט'. תרפה.