ילקוט דוד - באוהל דוד קצא

בה אלא צריכה להסירה לגמרי במשמע וזה היפך ממה שפסק מר"ן בשע' יוד' סי' קצט' סא' וזל' ולסרוק שער ראשה והיא מעשרה תקנות דתקן עזרה עי' בבבא קמא דף פב' עא' ועי' שם בש' ועי' בספרי ספר התולדות עש' מה שכתבתי שם דפ כ' עב' תרפט. פ' קדושים א' רט' דפ פג' עא' אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עבד שמושא בנוקביה ואתעביד מההוא שמושא גופא חדא דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחן דלעילא וכד אתברי ההוא גופא מלכא עלאה שדר בההוא צדיק כב' אתוון ואשתתפ בהדייהו ונפק לעלמא כיון דנפק חמו ליה שמשא וסיהרא ואסתימו נהורייהו דתפוחא דרגליה אחשיך נהורא דילהון מע', בגין דמעובדא דשמשא וסיהרא עלאה נפק כיון דחטא אתחשך ואזעיר גרמיה ואצטריך לגופא אחרא במשכא ובבשרא דכתיב ויעש ה' אלהים להדם ולאשתו כתנות עור וילבישם כההוא שמושא דעבד ההוא צדיק בנוקביה לא אשתכח מקדמת דנא דהז עד לא נפק לצורך אומנא עד דאתא חנוך ונטיל ליה קב"ה מארעא ואבריר פסולת וקסטורא מכספא וכן בכל אינון צדיקייא די בארעא לבתר אתתקן ההוא אתר ואתעבידו רוחין ונשמתין בשמושייהו וגופא מתתא בארעא וע"ד בשיתפו דלעילא ותתא בר נש אתי לעלמא וכו' עש, משכיל על דבר הנה משמע מהזוהר שהאדם מתחלה קודם שסטא היה רוחני לגמרי והיינו דכתיב בצלם אלהים עשה אותו ולאחר החטא אז נעשה בעור ובשר ולפז' מה שצוהו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת לא תאכל וכו' היינו שיהנה מרוחניותו ולא יהנה מרוחניות של עץ הדע' אלא שאין הפסוקים נוחים מדבר זה דכ' ויפל ה' תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה וכו' וצריכין אנו לדברי הקבלה (באהל דוד) וכן לקמן בפרשת במדבר דף קי"ז ע"א קאמר הזוהר דבשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא עלאה דעלאי ותתאי והוה כליל מכלא והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והוו דחלין מקמיה כלא וכו' ע"ש. ב' שם פד' עב' ר' אלעזר הוה אזיל למחמי לרי' וכו' אלא מי יומא דהוו ישראל בעלמא וכו' וצווחו לקבליה ולא אשתנו מנימוסא דילהון לעלמין וטמן אתבחנו אבהתנא כדהבא וכו' ועוד דהוו חמאן בכל יומא כמה חרשין כמה זינין בישין לאטעאה לון לבני נשא ולא סטו מארחא לימינא ולשמאלא ואעג' דלא הוו ידעי כל כך ביקרא דקבה' אלא הוו אזלי בתר נימוסי אבהתהון ולבתר חמו כמה נסין וכמה גבוראן וכו' עש' [ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר לכאורא דהכתוב דכתיב ביחזקאל ב' זח' ואומר אליהם וכו' וימרו בי וכו' סותר דברי הזוהר הנז' וכן אמרו רז"ל שעמד עוזה שרו של ים וטען מה אלו אף אלו וכו' עי' לקמן בפרשת אמור קא' עב' ועי' עוד בפרשת אמור דף קו' עב' וזל' תח' כד הוו ישראל במצרים הוו ידעי באינון רברבי עלמא דממנן על שאר עמין וכל חד וחד הוה ליה דחלא בלחודוי מנייהו כיון דאתקשרו בקשרא דמהימנותה וקריב לון קבה' לפולחניה אתפרשו מנייהו וקריבו לגבי מהימנותא עלאה קדישא וכו' עש' ויש לומר דהזוהר מדבר על אותם שזכו לצאת ולא מתו בשלשת ימי אפלה ועי' ברשי' שם דה' וימרו בי וכו' עש' תרצא, פ' אמור א' זוהר דף פח' טב' זל' בתר דנפקא נפשא מן גופא וכו' אסור למשבק ליה בלא קבורתא וכו' בגין דמיתא דישתהי כ"ד שעות דאינון יומם ולילה בלא קבורתא יהיב חלישותא בשייפוי דרתיכא וכו' עש' (ילקוט דוד) משכיל על דבר משמע שאין איסור הלנת המת אלא אם ישהה כד' שעות אבל בלינת לילה אחת אן איסור וזה באמת חידוש הוא דהא כתם לינה הוא לילה אחת כמו ולא ילין חלב חגי עד בקר ואפשר דהתם שאני דכתיב בהדיא עד הבקר אבל בכאן כתוב סתם לא תלין וסיים כי קבור תקברנו ביום ההוא שיכול לסבול פרושו ביום ההוא משמת דהיינו שיעור יום אחד דהיינו כד' שעות ועי' להרב ברכי יוסף יוד' סי' שנז' שהעתיק לשון הרב גינת וורדים וזל' ומסיק דמיד בשקיעת החמה אין להשהותו והמשהה אותו עובר בלאו זה ועי' פתחי תשובה סי' הנז' שק' א' עש' באהל דוד] עי' בנסמך לקמן בעבר הדף תרפה', ב' שם קב' ז"ל אמר ר' יצחק קפטרא אדא קשירא ברגלוי דכהנא בשעתא דהוה עאל וכו' עש' ונ"ל שזה היה בבית שני שלא היו ראוים ככ' ולהכי היו חוששים שמא יארע בו מילתא שיכולים להמשיכו לחוץ (משכיל על דבר) באהל דוד] ג' שם קד' עב' זל' ועד' לא ליבעי ליה לאניש לאתערבא צולמא דיליה בצולמא דעכו"ם עיין בזוהר פ' ויחי דף ך' ומשמע שם דלא כמ"ש אנן עש' ודוק בגין וכו' בגין דהאי קדישא והאי מסאבא ע"ש ונל' דר"ל דלא יקבר ישראל בתוך קברי גויים וכן גוי אין לקוברו בקברי ישראל בגין דהאי קדישא והאי מסאבא וראיתי בהגהות מהרחו זל' שכתב דיש מפרשים דהכונה שלא יסתפר ישראל מן הגוי עשב' ואעפ' שרבותינו במגילה אמרו שמרדכי עה' ספר לו ועשה לו